ע"א 1282/09

תקציר

הערעור מתייחס למחלוקת על חוב והאם חלה על המערערת חובה לשלם למשיב. החוב המקורי נבע מפסק דין משנת 1999, בו חויבה המערערת לשלם למשיב סך של 288,679 ₪ בתוספת הוצאות משפט. בהמשך לכך, הגיעו המשיב וכונס נכסים שמונה לחברה להסכמי פשרה עם בנק דיסקונט, לפיהם הכונס לא יגבה את החוב מהמערער וכי המשיב לא יפתח נגדו בהליכי הוצאה לפועל. המערערת טענה כי מהסכמי הפשרה משתמע מחילת החוב, ואילו המשיבה טענה כי היא רק דחתה את הגבייה. עוד טענה המערערת כי שילמה תשלומים למנהלו של המשיב, מר פיבישביץ, על מנת לסייע בהסדרת החוב, בעוד המשיב חולק על גובה התשלומים וטיבם. התיק נסוב סביב פרשנות הסכמי הפשרה ומעמדו של החוב. רשם ההוצאה לפועל דחה בעבר את תביעת המערערת ל"פרעתי" (פירעון), ופירש את ההסכמים כדחיית גביית חובות בלבד. עם זאת, בית המשפט מצא כי לשון הסכמי הפשרה תומכת בעמדת המערערת כי החוב נמחק לחלוטין. יתר על כן, בהתחשב בכך שמנהל המשיב, שהיה גם בעל שליטה, פרע את החובות לבנק, הגיע בית המשפט למסקנה כי המשיבה ויתרה על זכותה לבצע את פסק הדין נגד המערערת. בית המשפט קיבל את הערעור, פסק לטובת המערערת, והורה למשיבה לפצות את המערערת בהוצאות ההליך ובשכר טרחת עורך דין. ההחלטה סגרה למעשה את תיק ההוצאה לפועל.