עפ"ג 62171-05-17

תקציר

לאחר ששקל בכובד ראש את הטיעונים שהוצגו על ידי הצדדים ועיין במסמכים הרלוונטיים, החליט בית המשפט לדחות את הערעור. הדיון התמקד בשתי סוגיות עיקריות: קביעת טווח הענישה והענישה בטווח זה. בית המשפט מצא כי קביעתו של בית משפט קמא את טווח הענישה, שנע בין 8 ל-20 חודשי מאסר, הייתה ראויה ועולה בקנה אחד עם פסיקה קודמת. טענת ההגנה לטבלת ענישה אחידה המבוססת על כמות הסמים או השתילים המעורבים במקרים דומים לא התקבלה, שכן בית המשפט הדגיש כי העונש תלוי במספר רב של משתנים. באשר לעונש בטווח שנקבע, בית המשפט הכיר בנסיבותיו האישיות החיוביות של המערער ובהתקדמותו בשיקום. עם זאת, בית המשפט אישר את החלטת בית המשפט קמא שלא להסתמך רק על המלצות שירות המבחן, שהורה על עונש שלא למשמורת. בית המשפט הדגיש כי תפקידו של בית משפט קמא הוא לשקול מגוון רחב יותר של שיקולי ענישה ולהפעיל את שיקול דעתו בהתאם. במקרה דנן, העבירות לא היו קשורות במישרין להתמכרותו של המערער, והמניעים הכלכליים שעמדו מאחוריהן הפחיתו ממשקלה של טענת השיקום. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי בית משפט קמא בחן בקפידה את תסקיר שירות המבחן והמלצותיו, והחלטתו שלא לאמצו לא נבעה מאי הבנה או פרשנות שגויה של התסקי. בסופו של דבר, הדגישה ערכאת הערעור כי היא רק לעתים רחוקות תתערב בשיקול דעתה של ערכאת הדין, ואין מדובר במקרה של סטייה קיצונית או עיוות דין. משכך, נדחה הערעור, והמערער חויב להתייצב למעצר כמפורט בפסק הדין.