ת"א 22621-07-15

תקציר

השופטת דחתה את תביעתה הכספית של התובעת כנגד הנתבע מחמת התיישנות. התביעה נבעה מהפרות לכאורה של הסכמים, המכונים "היתרי עסקה", אליהם התקשרו התובע והנתבע. לדברי השופט, התביעה, שלא הייתה קשורה למקרקעין, הייתה כפופה לתקופת התיישנות של שבע שנים. השאלה המרכזית הייתה מתי עומדת לתובעת הזכות לדרוש את אכיפת ההיתרים הללו, שנקבעה על פי תוכנם של ההסכמים. השופטת פירשה את ההסכמים כמקנים לתובע את הזכות לדרוש תשלום לא יאוחר ממרץ 2008, ומאחר שהתביעה הוגשה ביולי 2015, היא התיישנה. עוד מצאה השופטת כי טענת התובע כי תקופת ההתיישנות צריכה להסתיים ממועד ההודעה לכאורה של הנתבע לתובע על קריסתו הכלכלית ביולי 2008 אינה עקבית ונעדרת ראיות. זאת ועוד, התנהלות הצדדים הצביעה על כך שהקשר ביניהם נפסק עד מרץ 2008. בנוסף, ציינה השופטת כי התביעה העלתה קשיים ביחס לדרישת התובע לקבל כספים השייכים למשקיעי צד ג', והתובע לא פירט איזה חלק מהתביעה נובע מהשקעותיו שלו. בסיכומו של דבר, השופט לא השתכנע כי התובע זכאי לכל הכספים כפי שנטען ודחה את התביעה, תוך שהוא מחייב את התובע לשלם הוצאות ואגרות בסך 15,000 ₪ לאוצר המדינה.