ע"א 46383-01-11

תקציר

המשיבה, חברת ליסינג לרכב, תבעה את המבקשת לפירעון חוב בסך 29,424 ₪ בגין עסקת ליסינג רכב. המבקשת טענה כי בן דודה, אורן יונה, זייף את חתימתה על מסמכי השכירות וכי היא אינה אחראית לחוב. בית משפט קמא דחה את טענותיה של המבקשת והורה לה לפרוע את החוב, מה שהוביל אותה לערער על ההחלטה ולבקש להציג ראיות נוספות. הראיות הנוספות שביקשה להגיש כללו חוות דעת מומחה על אמיתות חתימתה, אישור על הגשת תלונה נגד עד שהעיד נגדה ותצהיר של אורן יונה שהודה בזיוף חתימתה. עם זאת, השופט דחה את הבקשה, בנימוק של הכלל לפיו על הצדדים להציג את ראיותיהם בשלב המשפט. השופט הדגיש כי אין להציג ראיות הקיימות במהלך המשפט בשלב הערעור, במיוחד כאשר ניתן היה להשיגן במאמץ סביר. כמו כן, השופטת ציינה כי הגשת ראיות חדשות בשלב הערעור עלולה להקשות על הצד שכנגד, שיאבד את ההזדמנות לחקור עדים או להציג ראיות סותרות. עוד ציינה השופטת כי טענות המבקש כבר נשקלו ונדחו על ידי בית משפט קמא, וכי הראיות הנוספות, גם אם יוגשו, לא ישנו את התוצאה. משכך, נדחתה הבקשה, וחויב המבקש לשלם למשיב הוצאות בקשה בסך 5,000 ₪.