ב"ל 59626-07-21

תקציר

להלן ניתוח משפטי של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס על הנתונים שסופקו בלבד: **ניתוח משפטי של החלטת בית הדין האזורי לעבודה חיפה בעניין מוטי בן יוסף נ' המוסד לביטוח לאומי (ב"ל 59626-07-21)** **מבוא** החלטה זו עוסקת בתביעתו של עובד, מר מוטי בן יוסף, אשר ביקש להכיר בפגיעה בכתפיים ובצוואר כמחלת מקצוע או פגיעת עבודה מכוח תורת המיקרוטראומה. המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") הכיר בפגיעה בכתפיים אך דחה את התביעה בנוגע לפגיעה בצוואר. בית הדין האזורי לעבודה נדרש לבחון את העובדות והראיות שהוצגו על מנת לקבוע האם קיימת תשתית עובדתית המצדיקה הכרה בפגיעה בצוואר. **עקרונות משפטיים מרכזיים** 1. **תורת המיקרוטראומה:** הלכה פסוקה היא כי על מנת להכיר בפגיעה כתאונה בעבודה במסגרת תורת המיקרוטראומה, יש להוכיח **קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק בלתי הדיר**, עד שהצטברותם של אותם נזקים זעירים זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע. יסודותיה של פגיעה כזו כוללים שני היבטים: * **האירוע החיצוני:** תנועה חוזרת ונשנית, זהה במהותה, המתבצעת עקב העבודה. * **הנזק הבלתי הדיר:** נזק הנגרם בעטיה של כל פגיעה זעירה כזו, אשר מצטבר לנזק ממשי. 2. **דרישות הוכחת מיקרוטראומה:** בית הדין הארצי לעבודה, בעניין יושבאייב (עב"ל (ארצי) 25130-01-11), חזר על העקרונות הנדרשים להוכחת תשתית עובדתית של מיקרוטראומה: * **פגיעות זעירות ומצטברות:** נדרש להוכיח קיום פגיעות זעירות, שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר, עד להצטברותם לנזק ממשי. * **תנועות חוזרות ונשנות:** על הנפגע להוכיח קיומן של תנועות חוזרות ונשנות, זהות או דומות במהותן, במהלך יום העבודה. אין צורך בזהות מוחלטת, אלא די בזהות מהותית, כל עוד הן פועלות על מקום מוגדר בגוף. * **תדירות הפעולות:** תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אך על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר. הפעולות אינן חייבות להיעשות ברציפות, וניתן לבודדן ממכלול הפעולות. 3. **גיוון העבודה:** נקבע כי גם כאשר עבודת המבוטח הינה מגוונת וכוללת פעולות שונות, יכולה להתקיים תשתית עובדתית מיקרוטראומטית מספקת, **כל עוד ניתן לבודד בתוכה רצף או רצפים של תנועות דומות במהותן הפועלות על מקום מוגדר בגוף בתכיפות הנמשכת על פני פרקי זמן משמעותיים.** 4. **מחלות מקצוע (סעיפים 13ב' ו-14ב' לתוספת לתקנות):** * **סעיף 13ב':** עוסק ב"שיתוקים של עצבים פריפריים הנגרמים על ידי לחץ ממושך", ומתקיים בנסיבות של "עבודה הכרוכה בלחץ ממושך על העצב". * **סעיף 14ב':** עוסק ב"מחלת עצמות, פרקים, שרירים, כלי דם או עצבים של הגפיים, הנגרמות ע"י עבודה במכשירים רוטטים", ומתקיים בנסיבות של "עבודה ממושכת עם מכשירים רוטטים". **יישום העקרונות על המקרה הנדון** 1. **בחינת טענות התובע:** התובע טען כי נסיבות עבודתו מהוות תשתית עובדתית לקיום מנגנון המיקרוטראומה, וכן לבחינת תחולתם של סעיפי מחלות המקצוע הרלוונטיים. הוא הפנה לפסיקות קודמות הקושרות עבודה עם כלים רוטטים לפגיעות צוואריות. 2. **בחינת טענות הנתבע:** המל"ל טען כי לא הוכחה מחלת מקצוע או תשתית עובדתית לביצוע תנועות חוזרות ונשנות של הצוואר. נטען כי עבודת התובע הייתה מגוונת, והתפקידים הניהוליים לא כללו עבודות פיזיות. 3. **ניתוח בית הדין:** * **השגחה על עובדים:** בית הדין בחן את טענת התובע לגבי תנועות הצוואר בזמן ההשגחה. נקבע כי פעולת ההשגחה, הכוללת הטיית צוואר למעלה, למטה ולצדדים, **אינה מהווה תשתית מספקת לפגיעה על דרך המיקרוטראומה**. הסיבה לכך היא **היעדר רצף של תנועות חוזרות, נשנות וברציפות**. בין כל פעולה ופעולה, התובע ביצע פעולות שונות, אשר ניתקו את רצף תנועות הצוואר. בנוסף, העובדה שפעולות אלו בוצעו רק כ-6 ימים בחודש הפחיתה מחשיבותן כמנגנון מיקרוטראומטי. * **עבודה עם כלים רוטטים:** בית הדין התמקד בפעולה עיקרית אחרת שביצע התובע – **קדיחה באמצעות כלים רוטטים** (סוגר ברגים חשמלי, פטישון, מסור חשמלי, קונגו). פעולה זו בוצעה בהיקף משמעותי: * כ-3 שעות במצטבר ביום עבודה רגיל. * כ-1.5 עד שעתיים במסגרת תפקידיו הניהוליים. * ההיקף הכולל של 29 שנות עבודה מצטבר. 4. **החלטה על מינוי מומחה רפואי:** נוכח היקף השימוש בכלים הרוטטים, **קבע בית הדין כי הדבר מצדיק בפני עצמו מינוי מומחה רפואי**. תפקידו של המומחה יהיה לבחון את **השפעת הרטט על חוליות הצוואר**. ההחלטה על מינוי מומחה תינתן בנפרד. **חידושים משפטיים ודגשים** * **הבחנה בין סוגי פעולות:** ההחלטה מדגימה את ההבחנה העדינה הנדרשת ביישום תורת המיקרוטראומה. בעוד שפעולות השגחה הכרוכות בתנועות צוואר אינן בהכרח מהוות תשתית מספקת (בשל היעדר רצף ותדירות), **עבודה ממושכת עם כלים רוטטים, גם אם היא חלק מתפקיד מגוון, יכולה להקים את הבסיס הנדרש להכרה בפגיעה**. * **חשיבות ההיקף והמשך:** בית הדין מדגיש כי **משך זמן העבודה בכלים רוטטים לאורך 29 שנים, בהיקף של שעות רבות מדי יום, מהווה גורם מכריע** בהחלטה על מינוי מומחה, אף לפני בחינה מעמיקה של היסודות המדויקים של המיקרוטראומה. הדבר מצביע על גישה פרו-אקטיבית לבחינת פוטנציאל לנזק תעסוקתי ארוך טווח. * **תפקיד המומחה הרפואי:** ההחלטה מדגישה את תפקידו הקריטי של המומחה הרפואי בקביעת הקשר הסיבתי. במקרים בהם קיימת חשיפה משמעותית לגורם סיכון (כגון רטט), בית הדין נוטה למנות מומחה על מנת לקבל חוות דעת מקצועית, גם אם אין עדיין הוכחה חד משמעית על קיום כל יסודות הפגיעה. * **גמישות ביישום דרישת הרציפות:** למרות שצוין כי פעולות ההשגחה אינן בעלות אופי רציף, ההתייחסות לעבודה עם כלים רוטטים רומזת כי **היקף החשיפה וההשפעה המצטברת של הפעולה החוזרנית (גם אם לא רציפה לחלוטין) יכולים לגבור על דרישת הרציפות המוחלטת, במיוחד כאשר מדובר בגורם סיכון פיזיקולוגי ידוע כמו רטט**. **סיכום** ההחלטה במקרה זה אינה קובעת באופן סופי את זכאות התובע להכרה בפגיעה בצוואר, אלא מורה על השלב הבא והקריטי – מינוי מומחה רפואי. בית הדין זיהה כי אף על פי שחלק מפעולותיו של התובע (כמו השגחה) אינן עומדות בדרישות המיקרוטראומה, **החשיפה המשמעותית והמתמשכת לעבודה עם כלים רוטטים מהווה עילה מספקת לבחינה מעמיקה יותר על ידי גורם רפואי מומחה**. ההחלטה משקפת את האיזון בין הדרישות ההוכחתיות בתביעות ביטוח לאומי לבין הצורך לספק מענה הולם לנזקים תעסוקתיים, במיוחד כאשר קיימת חשיפה לגורמי סיכון ידועים.