ת"א 40068-08-17

תקציר

התובעים, יורשיה של בת שבע בורשטיין ז"ל, תבעו את הנתבעת, חברת בר אנד סאנס לבניין ופיתוח, בגין בניית חומת גבול בין נכסיהם שפלשה למקרקעי התובעים. התובעים דרשו את הריסת החומה ופיצוי כספי. לטענתם, נציגו של הנתבע, שוסטר, הבטיח לבנות את החומה כולה על אדמת הנתבע. הנתבע טען כי לא אירעה הסגת גבול וכי החומה נבנתה על פי התוואי שנקבע בהיתר הבנייה. בית המשפט מינה מודד מומחה שהכין מפה של הקרקע שבמחלוקת ומצא כי הקיר פלש לשטח התובעים בכ-0.30 מ"ר, ואילו היסודות פלשו בכ-12 מ"ר. בית המשפט מצא כי קיים הסכם בין התובעת לבין שוסטר כי החומה והיסודות ייבנו במלואם על אדמת הנתבע. בית המשפט קיבל גם את עדותו של התובע בעניין זה, אשר נתמכה בתמלילי שיחות טלפון. עם זאת, בית המשפט דחה את תביעות התובעים להריסה ולפיצוי כספי. היא מצאה כי הסגת הגבול הקלה של החומה יכולה הייתה להיעשות בתום לב, וההסגת גבול המשמעותית של היסודות, אף שהייתה מכוונת, גרמה לנזק זניח. בית המשפט הפעיל את שיקול דעתו וסירב להורות על הריסת החומה והיסודות בשל הנזק הזניח והעלויות הניכרות ואי הנוחות הכרוכות בכך. גם התביעה שכנגד שהגישה הנתבעת, בדרישה להסיר קו ביוב שעבר במקרקעי התובעים ולקבל פיצוי כספי בגין תיקונו, נדחתה. בית המשפט מצא כי קו הביוב היה שם במשך עשרות שנים והותקן כדין, ולכן התובעים לא היו חייבים להסירו. בנוסף, תביעת התובעת שכנגד לשיפוי בגין תיקון הקו נדחתה שכן הדבר נעשה ברשלנות, והאחריות מוטלת עליה. הן התביעה והן התביעה שכנגד נדחו, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו המשפטיות.