ע"א 4553/06

תקציר

פסק הדין דן במקרה של חישוב והטלת ריבית פיגורים בשל עיכוב תשלומים על פי חוזה ממשלתי. ישנם שלושה סוגי ריבית: רגיל, העברה מאוחרת ופיגורים, האחרון הוא הגבוה ביותר ומשמש כאמצעי ענישה על איחור בתשלומים. בית המשפט קבע את התנאים בהם מוצדק ריבית פיגורים, והדגיש כי על החובה להיות מפורשת, כאשר התובע נושא בנטל ההוכחה. קבלן היה זכאי לריבית פיגורים עקב איחור בתשלום חשבון סופי, מה שהוביל למחלוקת על יתרת השכר החוזית. בית המשפט ציין כי יש צורך באישור סופי של מנהל החוזה לצורך הסדרת החשבון, דבר שלא קרה עקב מחלוקת על מחירים, המוצדק לאחר מכן בסירובו של חשב המשרד לאשר תיקונים שנחתמו ללא האישור הנדרש. עם זאת, בית המשפט מצא כי המחירים של הקבלן היו הוגנים ואושרו בעבר על ידי בכירים ושימשו את המדינה נגד חברה אחרת. כישלון המשא ומתן נבע מחוסר תום לב, שכן המדינה לא שילמה אפילו את הסכומים שאינם שנויים במחלוקת והתפטרה לטובת טקטיקות של התדיינות משפטית בדיעבד. בסופו של דבר, היא מצאה כי הן חוסר תום הלב של המדינה בהלנת תשלומים והן אשמתו התורמת של הקבלן בכך שלא דאג לאישור נאות הובילו לחבות משותפת בריבית פיגורים. לפיכך, בית המשפט הורה על ריבית פיגורים של 50% בגין רשלנות תורמת ואת השאר בריבית סטנדרטית, מה שהשפיע על עלויות ההתדיינות באופן מידתי.