ת"א 61813-03-14

תקציר

השופט במקרה זה דחה תביעה כספית מחמת התיישנות. חוק זה, החל על תביעות כספיות, קובע מגבלת זמן של שבע שנים מיום שקמה עילת התביעה. במקרה זה, עילת התביעה של התובעים קמה בשנת 2000 כאשר הנתבע ביצע את הוראת סבם של התובעים לשבור את תוכניות החיסכון והמשיכה. התובעים ידעו על פעולה זו לכל המאוחר בשנת 2003, אך לא הגישו את תביעתם עד שנת 2014, שהייתה מאוחרת מדי. חריג לתקופת ההתיישנות הוא משא ומתן בין הצדדים שנועד ליישב את הסכסוך. עם זאת, ההתכתבויות בין התובעים לנתבע, לרבות עם בנק ישראל, לא היוו משא ומתן כזה. גם טענת התובעים כי לא היו בידיהם כל המסמכים הדרושים להגשת תביעה קודם לכן נדחתה, שכן אביהם היה מוסמך לטפל בעניינם וכוח הפעולה הקונקרטי עמד לרשות התובעים בסוף שנת 2004. השופט הדגיש כי החריגים לחוק ההתיישנות צריכים להיות ברורים וכי על התובעים להגיש תביעות מוקדם כדי להימנע ממצבים כאלה. יתר על כן, השופטת הכריעה בקצרה בתיק לגופו וקבעה כי תוכניות החיסכון טרם הבשילו בעת שהתפרקו וכי הסב לא העביר את הבעלות על הכספים לתובעים. מאחר והתוכניות נפתחו בתנאים ספציפיים המגבילים את האפשרות למשוך כספים עד תום תקופת 10 השנים, היה לסב זכות למשוך את הכספים. לפיכך, גם אם התביעה לא הייתה נדחית מחמת ההתיישנות, היא הייתה נדחית לגופה. לפיכך, התביעה נדחתה משום שהוגשה מחוץ לתקופת ההתיישנות, והתובעים חויבו בהוצאות המשפט של הנתבע ובשכר טרחת עורך הדין בסך 5,000 ₪. החלטה זו התקבלה בהיעדרם של שני הצדדים וניתנה ביום 8.1.2024.