בש"פ 1488/06

תקציר

פסק הדין הנדון הוא דחיית ערעור על החלטה להאריך את מעצרו של המערער. נגד המערער, קטין, הוגש כתב אישום המייחס לו שורה של עבירות, בהן החזקת סכין, תקיפה בנסיבות מחמירות וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות. בכתב האישום נטען כי המערער פגע בשני קטינים, אחד מהם בסכין. המשיב ביקש את מעצרו של המערער עד תום ההליכים, אך בהמשך הסכים לשחררו למעצר בית. עם זאת, בית משפט השלום לנוער התעלם מהצעתו השנייה של המשיב והורה על מעצרו של המערער, בנימוק של חומרת העבירות והצורך לבחון את המסוכנות הנשקפת ממנו ואת האפשרות לחלופה. המערער ערער על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בתל אביב, אך הערעור נדחה. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי לבית משפט השלום אין סמכות להורות על המעצר ללא בקשה פורמלית מהמדינה, אך בית המשפט המחוזי עצמו בחן את ההחלטה מכוח סמכותו לפי סעיף 54 לחוק סדר הדין הפלילי. בית המשפט מצא כי מעשיו של המערער העידו על סיכון ניכר, המצדיק את המשך מעצרו, במיוחד נוכח גילו הצעיר ועברו הפלילי המשמעותי. המערער טען כי על בית המשפט לגלות סלחנות כלפי קטינים וכי התביעה לא הייתה צריכה לשנות את עמדתה בין בית משפט השלום לבין ההליכים בבית המשפט המחוזי. עם זאת, שופט בית המשפט המחוזי קבע כי לבית משפט השלום יש סמכות להחליט בעצמו, במיוחד כאשר שלום הציבור מונח על כף המאזניים, והמעצר הוא מידתי ביחס לעבירות שבוצעו. עוד הזכיר השופט כי הסדרי טיעון, שגם הם נתונים לשיקול דעת, יכולים להוות אנלוגיה לשינוי דעתה של התביעה. כמו כן, לבית המשפט המחוזי הייתה סמכות לבחון ולאשר את המעצר לפי סעיף 54 לחוק המעצרים. השופט הביע אכזבה מעברו הפלילי העשיר של המערער, שכלל מספר עבירות, חלקן אלימות, והגיע למסקנה כי לא ניתן לקבל את הערעור על החלטת המעצר. לבסוף, קיוותה השופטת כי שירות המבחן יוכל למסור תסקיר לפני המועד, דבר שעשוי להשפיע על החלטת בית המשפט בדיון ההמשך. פסק דין זה, מיום 19.2.2006, אישר את מעצרו של המערער עד לדיון הבא.