ת"א 13050-05-20

תקציר

התובע, המייצג את עצמו, תבע את הנתבע בגין לשון הרע בגין שני פוסטים בדף פייסבוק של הקהילה המקומית. הפוסט הראשון התייחס למכירת המסכות על ידי התובע במהלך מגפת הקורונה כ"לא תרומה אלא הונאה". הפוסט השני כינה את התובע "נוכל". התובע טען כי הפוסטים מהווים לשון הרע וביקש להסיר את עננת החשד מעל עצמו. הנתבע טען כי פרסומיו היו נכונים או לחילופין כי הייתה לו הגנת תום לב. בית המשפט קבע כי מדובר בלשון הרע. עם זאת, לנאשם היו הגנות תקפות. בית המשפט קיבל את הגנת "האמת בפרסום" של הנתבעת, וציין כי סירובו של התובע לחשוף את זהותו של תורם אנונימי שלכאורה סבסד את המסכות יצר עננה של חשד. בית המשפט קיבל גם את הגנת "תום הלב" של הנתבע, שכן הפרסומים היו אינטרס אישי לגיטימי, חובה מוסרית או חברתית, וביקורת על פעולתו הציבורית של התובע. הנתבע עמד בהצלחה בנטל ההוכחה של שתי ההגנות, למרות הימנעותו מלהעיד, שכן אי חשיפת זהות התורם על ידי התובע הייתה קריטית. בית המשפט דחה את התביעה והורה לתובע לשלם לנתבע הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪, בהתחשב בניסיונו הכן של התובעת להגיע לפשרה ובקשיים הפרוצדורליים בתיק.