תמ"ש 7228-02-22

תקציר

בעלת דירה תובעת את בתה וחתנה להסיר את ידם מרכושה. הנתבעים טוענים לזכויות קנייניות בדירה מכוח השקעותיהם ושיפוצים שנעשו במהלך השנים. לטענתם, הדירה הוצעה להם על ידי התובעת ובעלה המנוח לגור בה דרך קבע והם מתגוררים בה מזה שלושה עשורים. הנתבעים טוענים כי הרחיבו את הדירה פעמיים, מ-40 ל-115 מ"ר, ושילמו מכיסם על כל הבנייה והשיפוצים. עוד מציינים כי מעולם לא שילמו דמי שכירות לתובע ודאגו למיסים ולהוצאות האחזקה. מנגד, טוענת התובעת כי ההיתר להתגורר בדירה ניתן ללא תמורה וניתן לבטלו בכל עת. לטענתה, גרסת הנתבעים לאירועים אינה נכונה וכי היא ובעלה המנוח הם אלה שטיפלו בבנייה ושילמו עבורה. עוד מוסיפה התובעת כי מצבם הכלכלי של הנתבעים לא אפשר להם לבצע השקעות כאמור וכי הדירה עצמה שייכת לה ולבעלה המנוח. בית המשפט בוחן את הראיות שהוצגו ומוצא כי הנתבעים לא הוכיחו את טענותיהם. נפסק כי אין הסכמה בכתב או בעל פה לגבי הדירה וניתן לבטל את הסכמת התובע להתגורר בדירה בכל עת. למרות שבית המשפט חש אהדה כלפי הנתבעים המתגוררים בדירה עשרות שנים, נאמר כי החוק אינו מכיר בתביעתם לזכויות קנייניות. אשר על כן, התביעה להוצאת יד הנתבעים מהדירה מתקבלת. הנתבעים מצווים לפנות את המקום עד אוקטובר 2023. עם זאת, בית המשפט מורה על החזר השקעות הנתבעים בדירה, בסך 30 אלף שקל. כמו כן, התביעה לדמי שימוש נדחית מאחר שהתובע לא דרש אותם קודם לכן. עוד נקבע בפסק הדין כי אין צורך שמי מהצדדים ישלם את הוצאותיו המשפטיות של הצד השני.