ת"א 41245-06-20

תקציר

בית המשפט דחה את תביעתו של התובע לתגמולי ביטוח לאחר שמצא כי מסר עובדות כוזבות לגבי נסיבות תאונת הדרכים שלו בכוונת מרמה. התובע לא הצליח להוכיח כי אירוע הביטוח התרחש כפי שטען, אלא הביא ראיות סותרות ובלתי מהימנות לגבי מועד ונסיבות התאונה, כמו גם מצב רכבו בעת הרכישה. בנוסף, התובע לא הציג ראיות ועדויות רלוונטיות שהיו יכולות להבהיר את נסיבות התאונה, למרות שהיו בידיו האמצעים לכך. בית המשפט קבע כי חברת הביטוח הנתבעת פטורה מתשלום תגמולי ביטוח לפי סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח. לפי סעיף זה, מבטח פטור מחובתו אם המבוטח מסר עובדות כוזבות, הסתיר ביודעין עובדות על מקרה הביטוח או פעל בכוונת מרמה. הנתבע הצליח להוכיח את שני היסודות הראשונים, והעביר את נטל הבאת הראיות לתובע. עם זאת, התובע לא סיפק הסברים מספקים ולא הציג עדויות רלוונטיות, ובמקום זאת שמר על עמדה תוקפנית. בית המשפט הדגיש כי הנטל המוטל על הנתבע להוכיח כוונת מרמה הוא נטל כבד, אך במקרה זה, הראיות הלא ברורות והבלתי משכנעות שהציג התובע, לצד סירובו להביא עדויות מבהירות, הביאו את בית המשפט למסקנה כי הנתבע עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו. לפיכך נדחתה התביעה, והתובע חויב בהוצאות הנתבע ובשכר טרחת עורך דין.