ת"פ 55734-05-21

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של החלטת בית המשפט, תוך התמקדות בעקרונות המשפטיים ובחידושים העולים ממנה: **נושא ההחלטה:** בקשת הנאשם, כמאל ח'טיב, למחיקת כתב אישום שהוגש נגדו בגין עבירות הסתה לאלימות, פרסום דברי שבח למעשה טרור, והזדהות עם ארגון טרור. עילת הבקשה העיקרית נובעת מפרישתה של השופטת שדנה בתיק (כב' השופטת עדי במביליה איינשטיין) לפני מתן הכרעת הדין הסופית והמנומקת, והמשך הטיפול בתיק על ידי מותב אחר (בית המשפט השלום, באמצעות השופטת רות שפילברג כהן). **רקע עובדתי:** * כתב האישום הוגש ב-27/5/2021, המייחס לנאשם עבירות הסתה לאלימות, פרסום דברי שבח ותמיכה למעשי טרור, והזדהות עם ארגון טרור. * הנאשם, סגן יו"ר הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, ביצע לכאורה את העבירות באמצעות פרסומים בפייסבוק בתקופת מבצע "שומר החומות" (אפריל-מאי 2021). * כב' השופטת במביליה איינשטיין, שדנה בתיק, פרשה לגמלאות ב-30/3/2025. * ב-30/6/2025 (היום האחרון שהייתה מוסמכת על פי חוק בתי המשפט), ניתנה "תמצית הכרעת דין" בה הודיעה השופטת על הרשעתו של הנאשם בעבירות הסתה לאלימות והסתה לטרור, ועל זיכויו מעבירת הזדהות עם ארגון טרור. * ב-10/8/2025, ניתנו על ידי אותה שופטת (לאחר פרישתה) נימוקי הכרעת הדין המפורטים, בהיעדר הצדדים. * החלטה על המשך ההליך וקביעת מועד לטיעונים לעונש ניתנה על ידי השופטת הנוכחית. **טענות הנאשם המרכזיות:** 1. **"תמצית הכרעת הדין" אינה מהווה "הכרעת דין"**: נטען כי ההודעה בעל פה על ההרשעה והזיכוי, ללא נימוקים, אינה עונה על הדרישות הפרוצדורליות של סעיף 195 לחסד"פ, אינה מסיימת את המשפט, ובשל היעדר חתימה ונימוקים, מהווה פגם שורשי הפוסל אותה. 2. **חוסר סמכותה של השופטת לפרסם נימוקים לאחר הפרישה**: נטען כי השופטת לא הייתה מוסמכת לפרסם את הנימוקים המפורטים להכרעת הדין לאחר שחלפה התקופה הקבועה בחוק (3 חודשים ממועד הפרישה). כפועל יוצא, הכרעת הדין כולה בטלה. 3. **"כלל הגיליוטינה"**: הנאשם טוען כי לאחר פרישת השופטת וחלוף 3 החודשים הקבועים בחוק, חלה "כלל הגיליוטינה" על סמכותה השיפוטית, וכל פעולה שיפוטית שביצעה לאחר מכן (כגון פרסום הנימוקים) הינה חסרת סמכות. 4. **פגיעה בזכויות יסוד והגינות משפטית**: המשך ההליך בנסיבות אלו מהווה פגיעה מהותית בזכות להליך הוגן, עקרונות הצדק וההגינות, וכן פגיעה בשלטון החוק ואמון הציבור. 5. **החלפת מותב בשלב העונש**: נטען כי החלפת המותב בשלב גזירת הדין, כאשר השופט החדש לא שמע את העדים, מהווה פגם יסודי הגורם לעיוות דין, במיוחד לאור העובדה שהמצב נבע מהתנהלות בית המשפט ולא מכוח עליון. **עמדת המאשימה המרכזית:** 1. **"תמצית הכרעת הדין" מהווה הכרעת דין**: נטען כי פרסום תמצית הכרעת הדין, גם ללא נימוקים מלאים, מהווה סיום כדין של שלב בירור האשמה, ומוכיח כי בית המשפט גיבש את עמדתו. 2. **איחור בפרסום הנימוקים אינו פגם מהותי**: נטען כי איחור בפרסום נימוקי הכרעת הדין אינו פוגע במהותית בצדק ובהגינות, אינו מהווה עילה לביטול כתב אישום בתיק חמור, ומהווה פגם פרוצדורלי בלתי שורשי. 3. **ניצול לרעה של הליכים**: המאשימה טוענת כי בקשת הנאשם מנצלת לרעה כלים פרוצדורליים, תוך ניסיון לבטל משפט שנמשך עקב התנהלות ההגנה. 4. **אינטרס ציבורי**: קיים אינטרס ציבורי לדחות את הבקשה, במיוחד לאור חומרת התיק והיעדר פגיעה מהותית או עיוות דין לנאשם. 5. **אפשרות המשך ההליך בפני מותב אחר**: נטען כי אין מניעה לקיים את שלב הטיעונים לעונש בפני מותב אחר, במיוחד כאשר ניתנה הכרעת דין מנומקת. **דיון והכרעת בית המשפט:** 1. **סמכות לדון בבקשה**: השופטת דנה תחילה בסוגיית סמכותה לדון בבקשה, שכן היא מבקשת להכריע בדבר תקפותה של החלטה שיפוטית של מותב אחר באותה ערכאה. היא מציינת שייתכן וסמכות זו נתונה לערכאת ערעור, אך מכיוון שהמאשימה לא העלתה טענת היעדר סמכות, היא דנה בבקשה לגופה. **(התמודדות עם עקרון סמכות שיפוט)**. 2. **מעמדה של "תמצית הכרעת הדין"**: בית המשפט מקבל את עמדת המאשימה וקובע כי "תמצית הכרעת הדין" שהושמעה ב-30/6/2025, היא מהות ה"סיום הדיון" כמשמעות סעיף 15(א) לחוק בתי המשפט. השופטת מדגישה כי תמצית זו כללה התייחסות ספציפית לעבירות, הכרעה ברוב העבירות (הרשעה וזיכוי), ואף התחלת הנמקה. היא דוחה את טענת הנאשם כי היעדר הנמקה או חתימה מהווים פגם שולל. **(עקרון סופיות הדיון, פרשנות תכליתית של חוק)**. 3. **פרסום נימוקים מאוחר**: בהסתמך על פסיקת בית המשפט העליון (רע"פ 7967/04 מנחם מולא), נקבע כי איחור בפרסום נימוקי הכרעת הדין, אף אם מדובר בפגם, אינו מבטל את הכרעת הדין, במיוחד כאשר מדובר בנימוקים ענייניים ומאוחרים. **(עקרון הבטלות היחסית, שיקול דעת שיפוטי)**. 4. **"כלל הגיליוטינה" והתכלית החוקית**: השופטת מכריעה כי יש להפעיל את "כלל הגיליוטינה" (הגבלת סמכות שופט שפרש) במבחן תכליתי, ולא באופן נוקשה ופורמלי. היא מציינת כי סעיף 15 לחוק בתי המשפט נועד להבטיח את עצמאות השופט, אולם במקרה זה, משניתנה ה"שורה המעשית" של ההכרעה בתוך התקופה המותרת, אין חשש לפגיעה בעצמאותה. העובדה שהנימוקים ניתנו באיחור של כ-40 יום (מעבר ל-3 החודשים) מהווה חריגה, אך לא חריגה קולוסאלית המצדיקה ביטול, במיוחד כאשר היא בוצעה בתום לב על ידי "שופט דה פקטו" שעדיין מסיים את מלאכתו. **(פרשנות תכליתית, עקרון הסמכות, דוקטרינת "השופט דה פקטו")**. 5. **היעדר פגיעה מהותית או עיוות דין**: השופטת מדגישה כי הנאשם לא הצביע על נזקים ממשיים שנגרמו לו מהאיחור במתן הנימוקים. היא חוזרת על ההלכה ש"משפט פלילי אינו משחק, וטעות פורמלית גרידא... שאינה יורדת לשורש ההליך ואינה גורמת לעיוות דין, אין בה כדי להכשילו". **(עקרון הנזק, עיוות דין)**. 6. **קריטריונים למחיקת כתב אישום**: בית המשפט סוקר את הקריטריונים למחיקת כתב אישום, הכוללים "התנהגות שערורייתית" של הרשות או ניהול הליך המנוגד לכללי הצדק באופן ממשי, כאשר אין ניתן לרפא את הפגם באמצעים מתונים יותר. השופטת קובעת כי האיחור במתן הנימוקים אינו נופל לגדר מקרים אלו. **(עקרון ההגנה מן הצדק, מבחן ה"התנהגות השערורייתית", מבחן ה"ניהול הבלתי סביר")**. 7. **החלפת מותב בשלב העונש**: בית המשפט דוחה גם את הטענה לפיה החלפת המותב בשלב הטיעונים לעונש מהווה עיוות דין. הוא מפנה לסעיף 233 לחסד"פ, המאפשר לשופט אחר להמשיך במשפט. השופטת מציינת כי הכרעת הדין המנומקת תספק בסיס לגזירת הדין, והנאשם יוכל לטעון את טענותיו. **(עקרון המשכיות ההליך, גמישות פרוצדורלית, עקרון הפרופורציונליות)**. 8. **התנהלות הצדדים כפקטור**: השופטת מציינת כי בקשת הנאשם להחליף מותב בשלב מוקדם יותר במשפט, עקב חשש מפרישת השופטת, עומדת בסתירה לטענתו הנוכחית לפיה ייפגע מחילופי המותב. היא רואה זאת כעילה נוספת לדחיית הטענה. כמו כן, היא מציינת כי בקשות ההגנה לדחיות ממושכות בהגשת סיכומים תרמו לחוסר הזמן שנותר עד לפרישת השופטת. **(התנהגות דיונית של בעלי הדין)**. **עקרונות משפטיים וחידושים:** * **פרשנות תכליתית של חוק**: בית המשפט הדגיש את חשיבות הפרשנות התכליתית של סעיף 15(א) לחוק בתי המשפט, שנועד להגן על עצמאות שופט, אך אינו אמור להוביל לבטלות גורפת כאשר החריגה אינה משפיעה על מהות ההחלטה או על זכויות הצדדים. * **הבחנה בין פגם מהותי לפגם פרוצדורלי**: ההחלטה מבחינה בין פגמים פרוצדורליים (כמו איחור בפרסום נימוקים) לבין פגמים מהותיים היורדים לשורש ההליך וגורמים לעיוות דין. רק האחרונים עשויים להצדיק סעד קיצוני של מחיקת כתב אישום. * **דוקטרינת "הבטלות היחסית"**: ההחלטה מיישמת את עקרון הבטלות היחסית, לפיו חריגה מסמכות או פגם בהליך אינם מובילים בהכרח לבטלות מוחלטת, אלא יש לבחון את הנסיבות, מהות החריגה והשפעתה. * **גמישות דיונית בהחלפת מותב**: ההחלטה מדגימה כי קיימת גמישות דיונית בהחלפת מותב, במיוחד בשלבים מתקדמים של ההליך (כמו שלב העונש), כאשר הדבר נדרש ואינו גורם לעיוות דין. * **תפקיד התנהלות הצדדים**: בית המשפט הציג כי התנהלות דיונית של הצדדים (כמו בקשות לדחייה) יכולה להילקח בחשבון כאשר נבחנת טענה בדבר פגמים דיוניים. * **חשיבות ההכרעה השיפוטית המהותית**: בית המשפט נתן משקל רב לעובדה שה"שורה המעשית" של ההכרעה ניתנה בתוך התקופה המותרת, וכי נימוקי ההכרעה, גם אם באיחור, היו ענייניים ויסודיים. **מסקנה**: בית המשפט דחה את בקשת הנאשם למחיקת כתב האישום, בקובעו כי הפגמים הדיוניים הנטענים (בעיקר האיחור במתן נימוקי הכרעת הדין והחלפת המותב) אינם מהותיים דיים כדי להצדיק סעד קיצוני זה, וכי הם אינם גורמים לעיוות דין לנאשם. ההחלטה מדגימה גישה תכליתית וגמישה ליישום כללים פרוצדורליים, תוך איזון בין זכויות הנאשם לאינטרסים ציבוריים ודרישות היעילות השיפוטית.