ע"ע 6979-10-12

תקציר

הדיון נסוב סביב ערעור על פסק דין של בית הדין האזורי לטובת 56 עובדות כללית, שהופלו לרעה בגיל הפרישה שלהן, שנקבע על 60 לנשים ו-65 לגברים. העובדים תבעו את כללית לפיצוי על האפליה ממנה סבלו. הערעורים דנים בעיקר בשלושה נושאים שבהם חלוקות המערערות (העובדים) והמשיבה (כללית) בשיקולי הפיצויים המגיעים לעובדים. הסוגיה הראשונה היא האם יש להביא בחשבון תשלומים שקיבלו חלק מהמערערים מהמשיבה מכוח הסכם "השטר הצהוב" בעת חישוב הפיצויים המגיעים להם. בית המשפט קבע, כי תשלומי "התו הצהוב" הם חלק בלתי נפרד מהפנסיה לה זכאים המערערים מכללית, ועל כן יש להתחשב בהם בעת חישוב גובה האפליה ממנה סבלו, למעט מי שהגיעו לגיל 65 לאחר 1.10.2003, שכן ממילא לא היו מקבלים תשלומים אלה. הסוגיה השנייה היא הפיצוי המגיע לאחת המערערות, מרים דרויאן, שהמשיכה לעבוד בכללית וקיבלה שכר לאחר פרישתה המוקדמת. בית המשפט קבע כי השכר המשולם לה אינו קשור לתוכנית הפרישה ולכן העובדה שהמשיכה לעבוד בכללית אינה מצדיקה את הפחתת הפיצויים המגיעים לה, ולכן היא זכאית למלוא סכום הפיצויים המחושב על ידי האקטואר. הסוגיה השלישית היא שיעור ההוצאות ושכר הטרחה שנפסק למערערים על ידי בית הדין האזורי. בית המשפט קבע כי לא יתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי בעניין זה, שכן הוא מודע להתנהלות הצדדים ולגורמים נוספים המשפיעים על שכר הטרחה וההוצאות, והסכום שנפסק אינו גבוה במידה ניכרת מהסביר והמקובל. בנוסף, הוגשו שני ערעורים נוספים על פסק הדין הנ"ל; האחד של כללית, לגבי התחשיבים שערך האקטואר לגבי שניים מהמערערים - קלמן רות ושרה יצהר, והשני של המערערת רות פרל, שקיבלה פיצוי נמוך בהרבה משאר המערערים. בית המשפט דחה את ערעורה של כללית, שכן שני המערערים הנדונים נופלים לקטגוריה של עובדים שאין לנכות מהם את תשלומי "התו הצהוב" מפיצוייהם, לפי הסוגיה הראשונה שנדונה בפסק הדין. אשר לערעורה של רות פרל, קיבל בית המשפט באופן חלקי את ערעורה, והורה להחזיר את התיק לאקטואר על מנת שיבחן מחדש את התחשיבים בעניינה, בשל החשש כי הפיצוי המגיע לכל המערערים הופחת באופן רוחבי בתשלומי "התו הצהוב", בעוד שבעניינה לא היה מקום לנכות תשלומים אלה שכן היא כבר צברה 70% פנסיה במועד פרישה.