ה"פ 157/05

תקציר

פסק הדין דן בסכסוך מקרקעין מורכב בין מר דיווה, שהיה בעל זכויות בחלקת קרקע, לבין המשיבים שכטר ותשובה, שהיו יזמים הטוענים כי רכשו זכויות אלה. הנושא המרכזי היה תוקפו של הסכם מכר מיום 22 במאי 2001, שנחתם על ידי דיווה אך לא על ידי היזמים. בית המשפט קובע כי דיווה הייתה מודעת לתנאי ההסכם ולא הוטעתה או אולצה לחתום עליו. עוד עולה כי היזמים ראו עצמם מחויבים לעסקה ופעלו בהתאם, בעוד דיווה לא עמד בהתחייבויותיו. פסק הדין נעתר לבקשת המבקשים לפצל את הסעד ומאפשר להם להגיש תביעות נוספות מחוץ לתביעה זו. היא מורה על מחיקת הערת אזהרה שנרשמה לטובת הגב' דיווה, שנעשתה בחוסר תום לב, וממנה כונס נכסים בלתי תלוי שישלים את ביצוע העברת הזכויות לרוכשי הדירות. כונס הנכסים מונחה לפעול למימוש הסכם המכר משנת 2001 ובסמכותו להתנהל מול רשויות המס, לרשום בית משותף ולהקל על הרוכשים ברכישת משכנתאות. על הצדדים לשאת בהוצאותיהם. פרשה זו חושפת רשת של מערכות יחסים מורכבות והתנהלות מפוקפקת, לרבות זיופים אפשריים והצהרות כוזבות, מה שמעלה חשש לתקינות העסקאות. עם זאת, תפקידו של בית המשפט מוגבל לסוגיות המשפטיות המוצגות, והתנהלות הצדדים ומניעיהם נותרים ספקולטיביים במידה רבה.