ע"ע 133/99

תקציר

המקרה סובב סביב מנעולן רתכים שעבד בחברת סדום מתכת בין השנים 1992-1995. עם פיטוריו תבע מסדום מתכת סכומים שלא שולמו, בטענה ליחסי עובד-מעביד. בית המשפט המחוזי בבאר שבע מצא חלק מטענותיו תקפות. למרות ששני הצדדים הסכימו על מעמדו כעובד, סדום מטאל טענה כי יש לחשב את שכרו כאילו היה קבלן עצמאי, דבר שיפחית את פיצויי הפיטורים וההטבות שלו. בית המשפט קבע כי שכרו צריך להתבסס על חישוב שעות חודשי ממוצע של 177, במקום 208 השעות שתבע, ודחה את טענותיו להכללת החזרי לינה והוצאות בחישוב פיצויי הפיטורים. בית המשפט גם לא מצא חוסר תום לב בתביעתו, למרות שקיבל תשלומים כקבלן; העסקתו לא עברה את תהליך הגיוס האופייני לשכירים. בערעור נקבע כי שכר החוזה צריך לשמש בסיס לחישוב ההטבות, תוך הכרה בניסיונה של סדום מטאל ובפסיקה דומה קודמת, ממנה משתמע כי הם ידעו את טיבה האמיתי של מערכת היחסים. משכך, התקבל הערעור ופסק לתובעת פיצויי פיטורים, לרבות הצמדה וריבית, ואילו ערעורה של סדום מטאל נדחה. כמו כן חויבה סדום מתכת בהוצאות המשפט של המערער.