עת"מ 18691-08-15

תקציר

המשיב טוען כי יש לדחות את העתירה בשל השיהוי בהגשתה, שהיה עשרה חודשים לאחר שהתקבלה ההחלטה לדחות את בקשת העותר להמשיך ולממן טיפול נפשי לעותרת. עם זאת, המשיב גם לא עמד במועדים הקבועים בחוק במתן מענה לפניות העותר. טענת השיהוי אינה מספיקה כדי לדחות את העתירה, במיוחד כאשר היא אינה מוותרת על זכויות העותר ואינה טוענת כי האינטרסים של המשיב או של צדדים שלישיים נפגעו בשל השיהוי. לגופו של עניין, טוען המשיב כי טיפול נפשי אינו חלק מהטיפול הרפואי האמור בחוק הנכות אלא גמלה, וגם אם כן, הזכאות שייכת לנכה בלבד. נטען כי הוראת 84.03, המגבילה את ההטבות הניתנות לבני המשפחה, נועדה להשיג את האיזון הראוי בין הטיפול הפרטני בנכים לבין ההטבות הניתנות לבני המשפחה, ועל כן יש לקיימה. העותרת, לעומת זאת, טוענת כי הטיפול הנפשי בבן הזוג הוא חלק מהטיפול הרפואי של הנכה, אותו מחויבת המדינה להעניק מכוח חוק הנכות. בית המשפט מסכים לטענת העותר. עוד מדגיש בית המשפט כי יש לפרש את חוק הנכים לטובת הנכה. לפיכך, יש לראות בטיפול נפשי חלק מהטיפול הרפואי הקבוע בחוק, ואף שההגדרה אינה כוללת אותו במפורש, תכליתו ופרשנותו הלשונית של החוק תומכות במסקנה זו. מכיוון שטיפול נפשי בבן הזוג מוכר כחלק ממערך הטיפול הכולל בנכים, לא צריכה להיות מגבלת זמן מתי ניתן לתת טיפול זה, ויש לספקו כל עוד הוא נדרש מבחינה רפואית. בעניינו הפרטני של העותר, החלטת המשיב לדחות את הבקשה להמשך מימון התבססה רק על העובדה שהעותר מיצה את שלוש שנות הטיפול ולא על השאלה האם הטיפול עדיין נחוץ. לפיכך, על המשיב לבחון את צרכיה השוטפים של העותרת ולהעמיד מימון במידת הצורך. כן חויב המשיב לשלם לעותר הוצאות ושכר טרחת עורך דין, בסך 15,000 ₪.