דב"ע מט/108 - 0

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על תשלומי קצבאות ילדים שקיבל המערער, תושב יהודה ושומרון, מהמוסד המשיב. המערער, שאינו אזרח ישראלי אך מחזיק בתעודת זהות ישראלית, התגורר במקור בירושלים אך עבר לקטנה בשנת 1972, וילדיו נולדו לאחר מעבר זה. המוסד אישר את תביעתו לקצבת ילדים עבור ששת ילדיו הראשונים, אך בהמשך החליט להפסיק את התשלומים מאחר שהילדים נולדו ביהודה ושומרון. בית המשפט מכיר בכך שקבלת ההטבות הראשונית של המערערת הייתה ככל הנראה בהתאם למדיניות שהייתה למוסד לפני שנת 1987. עם זאת, החוק והתקנות הרלוונטיות קובעים כי קצבאות הילדים ניתנות רק לתושבי ישראל, ומקום מגוריו של המערער ביהודה ושומרון אינו מוכר כזכאי לקצבה. בית המשפט מפנה גם לסעיף 140 לחוק הביטוח הלאומי, המאפשר למוסד לחזור בו מתשלומים שבוצעו בטעות או שלא כדין, ומדגיש כי המוסד אינו מחויב להמשיך בתשלומים שאינם מעוגנים בחוק או בתקנות. מאחר שקצבת המערערת שולמה בניגוד לחוק, החלטת המוסד להפסיק את התשלומים מוצדקת. יתר על כן, בית המשפט מציין כי המוסד לא טעה בתשלום הקצבה מלכתחילה, שכן הדבר נעשה בידיעת כתובתו של המערער, אך אכן מדובר בתשלום בלתי חוקי. לפיכך, הערעור נדחה, והחלטת המוסד להפסיק את תשלומי קצבת הילדים מתקבלת.