בר"ע 305/04

תקציר

פסק הדין מקבל את הערעור בחלקו. התיק מוחזר לבית משפט השלום כדי להחליט האם ניתן היה להשיג את הראיות הנוספות במהלך החקירה שקדמה להסדר הפרוצדורלי, שהסתמך על תוצאות בדיקת פוליגרף, והאם הוא קביל. בית משפט השלום יקבע גם אם בדיקת הפוליגרף נערכה כראוי או אם נפלו בה פגמים. החתירה לאמת, גם בשלב מאוחר של ההליכים, עדיפה על פני פורמליזם. פסק הדין מצטט את ההלכה היהודית ואת המשנה בסנהדרין, הקובעים כי הבאת ראיות לאחר פסק דין אפשרית כל עוד ניתן להסביר באופן סביר כיצד הושגו הראיה לאחר פסק הדין הראשוני. על בית משפט השלום להחיל קריטריונים אלה ולבחון האם המסמכים היו ברשותו של עורך דין, כפי שנטען על ידי המבקש. אם היו, ואם הסכמת המבקש לבדיקת הפוליגרף ניתנה מתוך הנחה שלא ניתן לאתר את המסמכים, אזי בית המשפט רשאי לבטל את הסכם הפוליגרף. בית המשפט יחליט האם חוסר המידע מהווה טעות ויבחן את הראיות הנוספות לפני מתן החלטה. אם בית המשפט ימצא שניתן היה להשיג את הראיה מוקדם יותר, הסכם הפוליגרף עומד בעינו, והראיות הנוספות לא יתקבלו. עם זאת, אם בית המשפט ימצא כי הסכם הפוליגרף תקף, המבקש יהיה רשאי להביא עדים לגבי נסיבות הבדיקה. כן יידרש המבקש לשלם למשיב ארבע שנות שכירות, בסך כולל של 4,800 דולר, לפני הדיון בסוגיית ראיות נוספות בבית משפט השלום. ההחלטה מי יישא בהוצאות ההליך תתקבל על ידי בית משפט השלום עם סיום התיק.