תא"ק 37367-02-20

תקציר

פסק הדין דן בזכות השעבוד בדין הישראלי, המכונה גם זכות משקמת, המאפשרת לנושים לעכב מטלטלין כערובה לחיוב עד להסדרתו. החוק מגדיר את טיבה והיקפה של זכות זו, בעוד שחוקים אחרים קובעים מתי היא מתעוררת. לזכות השעבוד שלושה מרכיבים: מערכת יחסים בין נושה לחייב בעלת חובות הדדיים, כאשר מטרת הזכות היא התחייבות מסוימת, והנכס משמש מושא למימוש הזכות. נושים אינם יכולים, ככלל, לתבוע זכות זו ללא זיקה בין הנכס לבין החובה, ומימושה חייב להיות בתום לב. המקרה שלפנינו עוסק בעסקת מכר מקרקעין בה השיב הקונה לבקשת מוכר לחזקה במחסן בטענה לזכות שעבוד עקב אי תשלום מלוא מחיר הרכישה. עם זאת, בית המשפט מצא כי הסכם המכר קבע בבירור כי החזקה תימסר לפני ביצוע התשלום המלא, מה שהופך את טענת המוכר לחסרת תוקף. עוד ציין השופט כי הגנתו של המוכר התבססה על טיעונים בעל-פה הסותרים מסמך כתוב, הנוטים לאי חוקיות. יתר על כן, המוכר לא פעל בתום לב בכך שלא מסר הודעה לקונה על מימוש זכות השעבוד, מה גם שהחוב היה שנוי במחלוקת, והשכיר את המחסן לשוכר, דבר המנוגד לזכות השעבוד. השופט הגיע למסקנה כי למוכר אין זכות לשעבד את המחסן על בסיס החוב הנטען והורה לו לפנות את המקום תוך 30 יום. עוד נקבע בהחלטה כי המוכר יוכל להגיש תביעה כספית נגד הרוכשים כדי להסדיר את כל יתרת התשלומים הקשורים לעסקת המכירה. כמו כן חויב המוכר בהוצאות הקונה, בסך 7,500 שקל.