ב"ל 26819-12-20

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לתביעה של קוסמטיקאית שסבלה מפגיעה בעמוד השדרה הצווארי וביקשה להכיר בה כפגיעה בעבודה על פי תיאוריית המיקרוטראומה. כדי להוכיח זאת, היה על התובעת להוכיח כי עבודתה כללה תנועות חוזרות ונשנות שגרמו לנזקים זעירים ומצטברים לצווארה לאורך זמן. בית המשפט בחן את פעולות העבודה של התובעת ומצא כי בניגוד לטענותיה, הן לא כללו תנועות חוזרות ונשנות קבועות או תכופות במקום מוגדר בגוף, כגון תנועות צוואר במהלך טיפולי פנים, עיצוב גבות או פדיקור/מניקור. תיאוריה של התובעת את עבודתה התפתחו לאורך ההליך המשפטי, דבר שפגע באמינותה. יתר על כן, הפסיקה התקדימית מבחינה בין רצפים של תנועות זהות או דומות לבין פעולות מגוונות ולא רציפות, והאחרונות אינן מזכות בהכרה במיקרוטראומה. מאחר שעבודתה של התובעת נכנסה לקטגוריה זו, תביעתה נדחתה. בית המשפט הדגיש כי יש להשאיר את הרחבת תיאוריית המיקרוטראומה כך שתכלול תנוחות לא נוחות, להבדיל מתנועות חוזרות ונשנות בידי המחוקק. פסק דין זה מחזק את הפסיקה הקיימת בנושא מיקרוטראומה ומדגיש את חשיבותן של ראיות עובדתיות להוכחת טענות אלה. לשני הצדדים יש זכות לערער על ההחלטה בתוך 30 יום.