ת"א 14329-06-23

תקציר

בסדר גמור. להלן ניתוח משפטי של ההחלטה, תוך התמקדות בעקרונות המשפטיים והחידושים, בהתבסס אך ורק על המידע שסופק: **ניתוח משפטי להחלטה בעניין בקשת פסילת שופט** **מבוא** החלטה זו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו דנה בבקשה שהוגשה על ידי התובעים לפסילת השופטת מהמשך הדיון בתיק. הבקשה נדחתה, תוך חיוב התובעים בהוצאות. ההחלטה מציגה עקרונות משפטיים חשובים הנוגעים למועד הגשת בקשת פסלות, נסיבות שיקימו חשש למשוא פנים, וסדרי דין בעניין שמיעת עדויות. **א. עקרונות משפטיים מרכזיים** 1. **מועד הגשת בקשת פסלות - שיהוי:** * **העיקרון:** בית המשפט הדגיש את החשיבות של הגשת בקשת פסלות ללא דיחוי. תקנה 173(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, קובעת כי בקשת פסלות צריכה להיות מוגשת מיד לאחר היוודע עילת הפסלות. * **החידוש/יישום:** ההחלטה מיישמת עיקרון זה בצורה מחמירה. היא דוחה את הבקשה לא רק בשל מהות הטענות, אלא בעיקר בשל העובדה שהן הועלו בחלוף חודשים רבים ממועדים שהיו ידועים לתובעים, ובסמוך לדיון קבוע לשמיעת ראיות. הדבר נתפס כ"שיהוי ממשי", המצדיק את הדחייה. * **השלכה:** הדבר מלמד על כך שבית המשפט אינו רואה בעין יפה שימוש בטענת פסלות כ"נשק סודי" או ככלי להשגת דחיית דיון, אלא כטענה שיש להעלותה באופן מיידי. 2. **חשש למשוא פנים - לא כל החלטה מהווה עילה לפסלות:** * **העיקרון:** החלטות שיפוטיות הנוגעות לניהול ההליך, גם אם הן אינן לרוחו של בעל דין, אינן מקימות כשלעצמן חשש ממשי למשוא פנים. * **החידוש/יישום:** בית המשפט פירט בהרחבה כי אי-שביעות רצון מהחלטות, כולל רצף של החלטות שנדחו בקשות, אינן עילה לפסלות. ההחלטות בעניין דחיית הדיון ובקשה לשמוע עד בהיוועדות חזותית, נדחו בצורה מנומקת, ולא נתפסו כהחלטות המצביעות על דעה קדומה או על חוסר אובייקטיביות. * **ציטוטים מרכזיים:** ההחלטה מסתמכת על פסקי דין (ע"א 2369/24, עפ"ס 45090-04-25) המבססים את העיקרון כי "לא ניתן 'לצבור' עילות פסלות" וכי "החלטות שיפוטיות שניתנות במסגרת ניהול ההליך לא יקימו כשלעצמן חשש ממשי למשוא פנים". 3. **"הצטברות נדירה וחריגה של נסיבות" כטענת פסלות:** * **העיקרון:** טענת פסלות צריכה להתבסס על חשש ממשי למשוא פנים, ולא על "הצטברות" של דברים שאינם הולמים את רצון הצד. * **החידוש/יישום:** בית המשפט דחה את טענת התובעת כי מדובר ב"הצטברות נדירה וחריגה של נסיבות". הוא ביסס זאת על הלכה המתייחסת לעניין, וקבע שגם אם נסיבות מסוימות נתפסו כ"הקש ששבר את גב הגמל", עדיין היה על התובעת להעלות את טענת הפסלות מיד עם היוודע העילה, ולא לצבור אותן. 4. **שמיעת עדות בהיוועדות חזותית - שיקול דעת בית המשפט:** * **העיקרון:** שמיעת עדות בדרך של היוועדות חזותית, אף שהיא מותרת על פי התקנות והפסיקה, נתונה לשיקול דעת בית המשפט. "דרך המלך" היא שמיעת עדות פרונטלית. * **החידוש/יישום:** ההחלטה מפרטת את התנאים הקבועים בתקנה 72 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, ואת הפסיקה הרלוונטית (רע"א 4945/21, רע"א 3772/24). היא מדגישה כי הבקשה להיוועדות חזותית הוגשה באופן לקוני, ללא תצהיר מהעד, ללא התייחסות לתנאים הדרושים, וללא הסכמה של הצד שכנגד. * **הבחנה מהותית:** בית המשפט הבחין בין הנסיבות של מקרה זה לבין מצב ביטחוני חריג (כמו בעניין ברזיו חיים רוני), שבו ייתכן גמישות רבה יותר. במקרה זה, לא התקיימו התנאים המצדיקים סטייה מדרך המלך. 5. **התנהלות פרוצדורלית בדיון קדם-משפט:** * **העיקרון:** הפניית שאלות על ידי בית המשפט לצדדים, והצבעה על קשיים בתיק, הם חלק מהליך ניהול קדם-משפט תקין, ואינם מעידים על "נעילת דלת" או דעה קדומה. * **החידוש/יישום:** בית המשפט דחה את טענת התובעת לגבי הדיון מיום 10.6.25, תוך שהוא מבהיר כי לא צעק על מי מהצדדים, וכי השאלות שהופנו היו בגדר הליך שיגרתי להבנת טענות הצדדים. **ב. חידושים ודגשים בהחלטה** * **החשיבות של "עיתוי" בהגשת בקשות:** ההחלטה מדגישה את החשיבות הקריטית של הגשת בקשות, ובפרט בקשות פרוצדורליות רגישות כמו בקשת פסלות, במועד. שיהוי, גם אם טענות מסוימות נראות משמעותיות, עלול להוביל לדחיית הבקשה על הסף. * **הפרדה בין ניהול הליך למשוא פנים:** ההחלטה מבחינה בבירור בין החלטות הנוגעות לניהול ההליך (כמו קביעת מועדי דיון, דחיית בקשות) לבין מצב שבו קיים חשש אמיתי ומוחשי למשוא פנים. כל עוד ההחלטות מנומקות ונובעות משיקולי ניהול הליך, הן אינן מקנות עילת פסלות. * **חובת תצהיר ופירוט בבקשות:** ההחלטה מבהירה כי בקשות מהותיות, כגון בקשה לשמיעת עדות בהיוועדות חזותית, צריכות להיות מגובות בתצהירים, פירוט נסיבות, והתייחסות לתנאים הרלוונטיים בחוק ובפסיקה. חוסר פירוט זה, במקרה של היוועדות חזותית, היווה עילה נוספת לדחיית הבקשה. * **ההבחנה בין מצבי חירום:** בית המשפט מצביע על כך שההחלטות בעניין היוועדות חזותית צריכות להתחשב במצב הייחודי של המדינה. הוא מפריד באופן מפורש בין הנסיבות הביטחוניות של התקופה הנוכחית לבין מצבי חירום קיצוניים שאירעו בעבר. **סיכום** החלטה זו מהווה דוגמה ליישום עקרונות משפטיים הנוגעים לטענות פסלות. היא מדגישה את חובת הצדדים לפעול בתום לב ובסמוך להיוודע עילת הפסלות, ואת ההבחנה הדרושה בין ניהול הליך שיפוטי לבין חשש ממשי למשוא פנים. הדחייה החלטית של בקשת הפסלות, תוך חיוב בהוצאות, שולחת מסר ברור לגבי הסטנדרטים הנדרשים להגשת בקשות מעין אלו.