תלה"מ 38354-11-22

תקציר

התובעת, גב' ו', והנתבע, ח', היו ידועים בציבור שחיו יחד שנים רבות והולידו ילדים משותפים, אך מעולם לא נישאו. הם התגוררו יחד משנת 1991 ועד שהנתבע עזב את בית הנישואין בפברואר 2018. במהלך הקשר הקים ח' משרד עורכי דין וצבר נכסים שונים, לרבות נכסים המוחזקים על ידי "חברות ארנק". נכסים אלה עומדים במוקד המחלוקת, שכן לטענת התובע יש לראות בהם רכוש משותף וחלוקתם עם פירוק השותפות. השופט קובע תחילה את מועדי תחילת השותפות וסיומה, וקובע אותם כ-1 בינואר 1993 ו-1 בפברואר 2018, בהתאמה. התובעת טענה למועד התחלה מוקדם יותר, אך השופטת מצאה כי קביעת נקודת התחלה מדויקת קשה בשל אופי הקשר המתפתח ביניהם. המחלוקת העיקרית נסובה סביב פרשנותו של הסכם שערכו בני הזוג בנוגע להסדרים הכספיים ביניהם, שלטענת הנתבע הוציא את משרד עורכי הדין ונכסיו מבעלות משותפת. עדותו של התובע בעניין זה הייתה בלתי אמינה ומתחמקת, בעוד שגרסתו של הנתבע הייתה אמינה יותר. השופטת קיבלה את העובדה שקיים הסכם וכי הוא מוציא את משרד עורכי הדין מהרכוש המשותף. עם זאת, השופט קבע כי חסכונות ונכסים שנצברו מעבודת החברה, לרבות אלה המוחזקים בחברות ארנק, צריכים להיחשב כרכוש משותף. אלה נבדלו מהמשרד עצמו, מהמוניטין שלו ומכושר ההשתכרות שלו. עוד ציינה השופטת כי תביעתה של התובעת לחלק בשווי העסק, במוניטין ובכושר ההשתכרות שלו היא תביעה משולשת ובלתי ראויה, שכן היא כבר תקבל חלק מהם באמצעות הנכסים המשותפים. בנוסף, השופטת לא מצאה כל הצדקה בעדויות עדי התביעה, שכן הן נעדרו ידע אובייקטיבי והיו מוטות לטובת התובע. ככלל, נדחו טענותיה של התובעת בנוגע למשרד עורכי הדין וכושר ההשתכרות הנלווה אליו, אך טענתה לבעלות משותפת בחברות ובנכסיהן התקבלה. בעקבות זאת מינתה השופטת מנהל מיוחד לביצוע יתרת המשאבים והורתה לנתבעת לשאת בהוצאות המשפט של התובעת, בסך 8,000 ₪, בהתחשב בהצלחה החלקית של טענותיה ובהתנהלותה במהלך ההליך. ההחלטה התקבלה ללא כל פרטים מזהים של הצדדים, דבר שהתיר את פרסומה.