ת"א 50711-12-17

תקציר

נסובה של המחלוקת סביב פרשנותו של הסכם שותפות לפרויקט משותף בין התובע לנתבע. מטרת הפרויקט הייתה לנטוע שתילים ועצים בקנה מידה גדול, בהיקף של כ-1,000 דונם. התובעת הייתה אחראית על אספקת שתילים ופלאגים, ואילו על הנתבעת הוטל להשקות ולנטוע עצים רב שנתיים. נקודת מחלוקת מרכזית הייתה החזר ההוצאות שנגרמו לתובע. בהסכם נקבע כי כל צד ירשום את כל ההוצאות וההכנסות, כאשר כל צד זכאי ל-50% מרווחי הפרויקט לאחר ניכוי הוצאות. התובע טען כי יש להחזיר כל הוצאה שהוצאה לביצוע חלקו בהסכם, אשר תרמה להצלחת הפרויקט, בשיעור של 50%. מנגד, הנתבעת טענה כי יש להחזיר רק הוצאות הקשורות לביצוע אחריותה הספציפית, כמפורט בהסכם. השופט פסק לטובת פרשנותו של התובע, תוך שהוא מצטט את סעיף 25 לחוק החוזים. על פי פסק הדין, כל הוצאה שנגרמה לתובע אשר קידמה את הפרויקט והייתה חיונית להצלחתו צריכה להיחשב כהוצאה לפרויקט, ומכאן שעל שני הצדדים להשתתף באופן שווה בהחזרו. זה כולל את עלות התקנת מערכת השקיה זמנית, שהייתה הכרחית בשל תנאי מזג אוויר יבשים בלתי צפויים, וכן את הוצאות הניכוש והריסוס לאחר שתילי השתילה. בנוסף, זכאית התובעת להחזר מחצית מהוצאות הסרת הגיזום והמדידות הסופיות, שהיו דרושות להשלמת הפרויקט. סך ההוצאות מסתכם ב-794,997 ₪, והתובעת חייבת לנתבעת 397,499 ₪. סכום זה, בצירוף הפרשים צמודים וריבית, ישולם בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. הנתבע אחראי גם לשכר טרחת עורך הדין של התובע, בסך 40,000 ₪, ושכר טרחה נוסף שנצבר במהלך ההליך.