ת"א 5292-02-25

תקציר

השופט דחה את הבקשה לסעד ביניים שביקשו המבקשים בשל מספר גורמים. ראשית, המבקשים לא הביאו ראיות מספיקות בדבר הפרת סימן המסחר הרשום שלהם. למרות שהמבקשים טענו כי הודעת המשיבים יצרה מצג שווא של קשר בין המסעדה המקורית לחדשה, מצאה השופטת כי השימוש במילה "ירח" בהודעה מוגן ככל הנראה על ידי סעיף 47 לפקודת סימני המסחר. השופט גם פקפק בטענות המבקשים להפרת זכויות יוצרים, גניבת סודות מסחריים וגניבה ספרותית, שכן המבקשים לא הביאו ראיות מספיקות לביסוס טענות אלה. בנוסף, לא עלה בידי המבקשים להוכיח קיומו של מוניטין וסבירות להטעיית הציבור, שהם יסודות חיוניים לטענת גניבה ספרותית. באשר להפרה הנטענת של הסכם המייסדים, ציינה השופטת כי הגדרת הקניין הרוחני בהסכם רחבה מדי וזקוקה להבהרה. המבקשים גם לא הוכיחו דחיפות בבקשתם לסעד ביניים, לאחר שהתעכבו בהגשת בקשתם למרות שידעו על ההפרות הנטענות מאז נובמבר 2024. לבסוף, הגיע השופט למסקנה כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים, שכן הפגיעה בהם ממתן הסעד תהיה חמורה יותר מהפגיעה במבקשים אם הבקשה תידחה. משכך, דחתה השופטת את הבקשה לסעד ביניים והורתה למבקשים לשאת בהוצאות ובשכר טרחת המשיבים בסך 20,000 ₪.