בר"ש 1599/23

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על פסק דין קודם הנוגע להפרות אתיות של שני עורכי דין. הבקשה נדחתה בהיעדר נסיבות חריגות המצדיקות ערעור נוסף בתיק ארוך שנים זה. בתלונה המקורית נטען כי המשיבה מס' 1 פגעה בפרטיותו של המתמחה וכי המשיבה מס' 2, שייצגה את המשיבה מס' 1 בחלק מההליך, הגישה תצהיר תוך שהיא ממשיכה לייצגו, דבר המהווה הפרה אתית. עם זאת, בית המשפט המחוזי בירושלים זיכה את שני המשיבים, בנימוק של ספקות לגבי העמימות העובדתית של שני האישומים. העותר ערער על זיכוי זה פעמיים, תחילה לבית הדין הארצי ולאחר מכן לבית המשפט המחוזי, ושניהם נדחו. המבקש טען כי עניינם מעורר שתי שאלות משפטיות עקרוניות: ראשית, האם עורך דין המייצג לקוח במקביל ומוסר עדות מטעמו מבצע עבירה אתית, ושנית, האם שימוש של עורך דין במידע פרטי שהושג בניגוד לדיני הפרטיות מהווה פגיעה אתית. עם זאת, כבוד השופט נ' פלקס קבע כי שאלות אלה אינן חלות במקרה זה. השופט פלקס אישר את החלטות הערכאות הנמוכות יותר, והדגיש כי מועדי הייצוג לא אושרו וכי הפגיעה בפרטיות אינה חמורה דיה כדי להצדיק נקיטת צעדים משמעתיים. משלא נותרו שאלות משפטיות עקרוניות, דחה השופט פלקס את בקשת רשות הערעור, תוך שהוא מדגיש את אופיים המוענק במשורה של ערעורים מסוג זה.