ב"ל 76434-01-19

תקציר

החלטת בית הדין מתייחסת לתביעה שהגיש עובד בנוגע לבסיס חישוב שכרו בעקבות פגיעה בעבודה. הנתבע טען כי יש לדחות את התביעה מחמת שיהוי, אך בית המשפט הבהיר כי טענה זו פסולה שכן התביעה סובבת סביב הבהרת עקרון חישוב השכר, שאינו כפוף למגבלות הגשת התביעה. בית המשפט בחן את הטענות שהוצגו בנוגע לחישוב השכר ומצא כי גישתו של הנתבע הייתה מוצדקת. מהראיות עולה כי התובע היה עובד בשכר חודשי ולא עובד שעתי כפי שנטען. תלושי השכר תמכו בטענת הנתבעת כי שכרה של התובעת עמד על 2,500 ₪ לחודש. בא כוח הנתבעת הסביר את אופן חישוב בסיס השכר, שנעשה בהתאם לחוק ולתקנות הרלוונטיות. בית המשפט קיבל את טענת התובע כי שכרו הפוטנציאלי בעת הפגיעה אינו ניתן לקביעה בשל שלב הקריירה המוקדם שלו, אך לא מצא זאת משכנע ללא שינוי חקיקה, שכן מקרים תקדימיים כבר פסקו בעניין זה. בית המשפט דחה גם את טענת התובעת לאמץ הוראה אחרת בחוק, כפי שהיא חלה על קטינים, שאינה רלוונטית למקרה זה. בסופו של דבר, בית הדין מצא כי הנתבעת לא טעתה בקביעת בסיס השכר והורה על דחיית התביעה, שכן החישוב נעשה כדין ועל סמך נתונים רלוונטיים. ההחלטה התקבלה ללא צווים בנוגע להוצאות, והתיק נסגר.