ת"א 30367-03-18

תקציר

בית המשפט הגיע למסקנה כי יש לקבל את הבקשה להעברת התיק לבית המשפט המחוזי בתל אביב על סמך מספר תקנות מתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. תקנות 3-5 מתייחסות לתחום השיפוט המקומי, כאשר תקנה 4 קובעת כי יש להגיש תביעות מקרקעין במקום בו נמצאת הקרקע, ותקנה 3 מציעה חלופות לתביעות שאינן מקרקעין. עם זאת, תקנה 5 קודמת וקובעת כי אם קיים הסכם שיפוט ייחודי בין הצדדים, יש להגיש את התביעה במקום המוסכם. במקרה זה היה מדובר בהסכם כזה, שקבע כי סכסוכים הנובעים מהחוזה שלהם יידונו אך ורק בבתי המשפט המוסמכים בתל אביב. בית המשפט הדגיש כיבוד הסכמים כאלה אלא אם יש סיבות משמעותיות לחריגה, כפי שראינו בפסיקה קודמת. בית המשפט לא מצא טעמים משכנעים להתעלם מתניית סמכות זו, שכן עיקר המחלוקת היא בין המבקש לבין המשיב, ועדיין ניתן לערב צדדים נוספים לפי תקנה 3(ב). למרות נוכחותם של צדדים אחרים שאינם מחויבים להסכם, התביעה העיקרית מכתיבה את סמכות השיפוט, והצדדים הנוספים ילכו בעקבות המחלוקת העיקרית לתל אביב. ההחלטה כוללת גם הוראה למשיב לשלם את הוצאות המבקש בסך 3,000 ₪ בתוך 30 יום, בתוספת ריבית בגין איחור בתשלום. המזכירות הונחה להעביר החלטה זו ולהעביר את התיק לבית המשפט המחוזי בתל אביב.