ע"מ 58172-01-16

תקציר

המערער, שהיה שומה לשנות המס 2009 ו-2011, ערער על השומות. ראשית, המערערת לא חלקה על שומת המס לשנת 2012, ולכן הדיון אישר את השומה. לאחר מכן, בחן השופט שלוש טענות מקדמיות שהעלה המערער. שתי הטענות הראשונות, בעניין המתאם המטפל בתיק והארכת תקופת ההתיישנות, נדחו שתיהן מאחר שעדויותיהם של הרכז ופקיד השומה נמצאו אמינות. הטענה השלישית, לפיה ספרי המערערת לשנת 2011 נפסלו שלא כדין, התקבלה כהודעת הפסילה המתייחסת לשנה הלא נכונה. בהערכת 2009 נבחן הפרש ההון. המערער ניסה להסביר את ההבדל אך נחל הצלחה חלקית בלבד. בעוד שטענת הלוואה משותף עסקי נדחתה מחוסר ראיות, טענתו של המערער למתנה מאמו נתמכה בעדותה. טענות אחרות בנוגע להוצאות מחיה ושנים סגורות נדחו. לפיכך, הערעור על השומה לשנת 2009 התקבל באופן חלקי. השומה משנת 2011 התמקדה בשאלה האם ההכנסה ממכירת נכס הייתה מעסקה אקראית בעלת אופי מסחרי, החייבת במס. השופט הפעיל מספר מבחנים כדי לקבוע את מהות העסקה. בעוד שחלק מהמבחנים לא היו חד משמעיים, מבחני ההיקף הכספי, אופן המימון, הידע והמיומנות, ההשבחה והנסיבות הכלליות הצביעו על עסקה פורייה. חוסר יכולתו של המערער לממן את הנכס למגורים וחוסר העקביות בעדויות שלו ושל אשתו תמכו אף הם במסקנה זו. לפיכך, ההכנסה מהמכירה הייתה חייבת במס, והערעור על השומה משנת 2011 נדחה. נוכח ההצלחה החלקית, חויבה המערערת לשלם למשיב הוצאות משפט והוצאות משפט בסך 30,000 ₪.