ע"ע 7962-09-17

תקציר

במקרה זה, דחה תחילה בית הדין האזורי את טענות המערערת כנגד התנהלותה של קרן פנסיה ודבקותה בחובות אמונים כלפי מבוטחיה. עם זאת, העובדות הייחודיות של המקרה הובילו למסקנה שונה. בית המשפט קבע כי הקרן לא הצליחה להוכיח כי שלחה לנפטר את ההודעה הסטטוטורית הנדרשת לפי תקנה 41 לתקנות מס הכנסה, אשר הייתה אמורה לפרט את זכויותיו בנוגע לקצבתו. המנוח סווג כ"מבוטח לא פעיל" לאחר שהוקפאו זכויותיו בקרן. למרות טענת הקרן כי שלחה את ההודעה בדואר בשנת 2014, אי התאמות בנתוני המנוח והיעדר כתובת בהודעה הסטטוטורית העלו ספקות לגבי מסירתה. בית המשפט הדגיש כי לא בוצע נוהל דיוור תקין, שכן הכתובת חסרה, והתעוררו ספקות לגבי נתוני המנוח במערכת הקרן. הקרן לא הצליחה לנצל את חזקת מסירת הדואר בשל חוסר עקביות זה. יתר על כן, מעשיו של המנוח, או ליתר דיוק מחדליו, כגון אי הגשת בקשה לקצבת זקנה, הצביעו על כך שהוא והמערער ככל הנראה לא היו מודעים לזכויותיהם. בית המשפט הדגיש את חובתה של הקרן ליידע את המבוטחים כראוי על החלטות צפויות החיוניות לקצבתם. המשיב טען כי הוראות ההודעה הסטטוטורית הן פומביות, אך אין בכך כדי להצדיק את אי יידוע ישיר למבוטח. בית המשפט מצא כי הקרן הפרה את חובת הגילוי שלה, במיוחד נוכח מצבו הבריאותי הקשה של המנוח, דבר שהיה משפיע על החלטתו בעניין משיכת הכספים. משכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי המערער, כיורשו של המנוח, זכאי למשוך את כספי הקרן. המשיב חויב בהוצאות המשפט של המערערת, בסך כולל של 10,000 ₪. פסק הדין גובש סופית ב-29 באוקטובר 2018 על ידי השופטים רועי פוליאק, חני אופק גנדלר ומיכאל שפיצר, יחד עם נציגי ציבור.