ת"א 51547-05-23

תקציר

בפסק דין זה, בית המשפט השלום בתל אביב-יפו (השופט ערן טאוסיג) דן בתביעה כספית שהוגשה על ידי חברת עורכי הדין "אלדן דנינו ושות'" (להלן: "התובעת") נגד הנתבעים, פלונית ושי ריזמוביץ (להלן: "שי"). התביעה עסקה בהלוואה בסך 360,000 ₪, אשר לטענת התובעת לא הושבו במלואה. מכיוון שנגד שי ניתן פסק דין בהעדר הגנה, פסק הדין דנן מתמקד במחלוקת בין התובעת לפלונית. **עיקרי טענות הצדדים:** * **התובעת:** טענה כי הלוותה סך של 360,000 ₪ לנתבעים, אך אלה לא השיבו 289,000 ₪. נטען כי ההלוואה ניתנה מתוך יחסי חברות קרובים בין אלדן דנינו (בעל מניות התובעת) לשי, ושי פנה אליה בבקשה לקבלת ההלוואה לצורך השלמת רכישת דירה. * **הנתבעת 1 (פלונית):** טענה כי שי, בעלה דאז ועורך דין בתחום הנדל"ן, נטל את ההלוואה מבלי ידיעתה. היא הדגישה כי התגרשו מאוחר יותר עקב התנהלותו הכלכלית הכאוטית, ואף טענה כי שי זייף שיקים שלה, השתלט על חשבונה, וגזל כספים. פלונית טענה כי לא הייתה מעורבת בלקיחת ההלוואה, לא נהנתה מכספיה, ולא הייתה בקשר עם המלווה. היא הודתה שחלק מהכסף הועבר לחשבונה, אך טענה שזה היה לצורך "כיסוי בור" ששי יצר בחשבונה. **דיון והכרעה:** 1. **תוקף הסכם ההלוואה – דרישת הכתב בחוק אשראי הוגן:** * פלונית טענה כי הסכם ההלוואה אינו תקף מכיוון שלא נעשה בכתב, בניגוד לחוק אשראי הוגן. * בית המשפט דחה טענה זו. נקבע כי חוק אשראי הוגן מחייב הסכם הלוואה בכתב, אך סעיף 15(א) לחוק פוטר מחיוב זה "מלווה יחיד שנתן הלוואה שלא דרך עיסוק". * הוכח כי אלדן פעל במסגרת חברה שבבעלותו הבלעדית, וכי לא עסק באופן שיטתי במתן הלוואות. כמו כן, היחסים בין אלדן לשי היו יחסי חברות קרובים, ולא הוכח כי התובעת או אלדן עוסקים במתן הלוואות כדרך עיסוק. לכן, דרישת הכתב מכוח חוק אשראי הוגן אינה חלה. 2. **האם הסכם ההלוואה מחייב את פלונית?** * בית המשפט קבע כי התובעת לא הוכיחה, על פי מאזן ההסתברויות, כי פלונית מחויבת להשיב כספים מכוח הסכם ההלוואה. * **העדר קשר ישיר:** הראיות הצביעו על כך ששי הוא שפנה לאלדן לבקשת ההלוואה, הוא זה שהשתמש בכספים, והוא זה שהתחייב להשיבם. אלדן עצמו העיד כי דיבר עם שי בעניינים הכספיים, וכי "יש דברים שמדברים ביניהם הגברים", מה שמרמז על היעדר קשר ישיר עם פלונית בנוגע להלוואה. * **חוסר ידיעה והסכמה:** פלונית טענה כי לא ידעה על ההלוואה בזמן אמת ולא הסכימה לנטילתה. גרסה זו נתמכה בעדויותיה ובתכתובות עם שי, המעידות על כך שהוא נטל הלוואות רבות מבלי ליידע אותה, וכי הוא שלט בחשבונה. בית המשפט ציין כי התובעת לא זימנה את שי להעיד על מנת להפריך טענה זו. * **העברת כספים לחשבונה:** הועלתה הטענה כי העברת 235,000 ₪ לחשבונה של פלונית מחייבת אותה. בית המשפט קבע כי עצם העברת הכספים לחשבונה אינה יוצרת חיוב חוזי או מחויבות עצמאית כלפי התובעת, וכי נדרשת גמירת דעת מצידה, שלא הוכחה. הדבר מקבל משנה תוקף לאור טענות פלונית בדבר אלימות כלכלית מצד שי ושליטתו בחשבונה. 3. **עילת עשיית עושר ולא במשפט:** * בית המשפט קבע כי קמה עילה לחייב את פלונית להשיב חלק מכספי ההלוואה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט, מכיוון שהיא התעשרה על חשבון התובעת. * **התעשרות בפועל:** נקבע כי יש לחייב את פלונית להשיב כספים ששימוש בהם בוצע לצורך תשלום עבור רכישת דירתה. הודגש כי ללא כספי ההלוואה, לא ניתן היה לשלם את התשלום השני לרכישת הדירה, אף אם מקורותיה של פלונית (כולל תמיכת הוריה) היו אמורים להספיק. * **סכום ההשבה:** הוכח כי סך של 210,000 ₪ מההלוואה שימשו לרכישת הדירה. מתוך סכום זה, הושבו לתובעת 96,000 ₪ (אף על פי שפלונית טענה שגייסה 120,000 ₪ מאביה לשם כך, בית המשפט קיבל את גרסתה כי הכספים שהושבו מקורם בגיוס זה). לכן, נקבע כי פלונית חבה להשיב סך של 114,000 ₪ (210,000 ₪ פחות 96,000 ₪), בתוספת ריבית והצמדה מיום 1.8.2022. * **הלוואות שלא הוכח השימוש בהן:** לגבי סכומי הלוואה אחרים, שלא הוכח כי שימוש בהם נעשה לרכישת הדירה, או שלא הועברו כלל לחשבונה של פלונית, נקבע כי לא מתקיים יסוד ההתעשרות של פלונית, ולכן אין לחייבה להשיבם. 4. **פיצוי בגין עגמת נפש:** * בית המשפט דחה את תביעת התובעת לפיצוי בגין עגמת נפש, והסביר כי שי הוא הגורם האחראי לעגמת הנפש שנגרמה לאלדן וגם לפלונית. נגד שי ניתן פסק דין בהעדר הגנה על מלוא סכום התביעה. **תוצאה:** * התביעה התקבלה בחלקה. * הנתבעת 1 (פלונית) חויבה לשלם לתובעת סך של 114,000 ₪, בתוספת ריבית והצמדה כחוק מיום 1.8.2022 ועד למועד התשלום בפועל. * הנתבעת 1 חויבה לשאת בהוצאות התובעת ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 15,000 ₪, בהתחשב בתוצאה וכן בדיון שנגרם בשל מחדל התובעת באי הגשת ראיותיה במועד. **עקרונות משפטיים וחידושים:** * **פרשנות סעיף 15(א) לחוק אשראי הוגן:** פסק הדין מבהיר כי גם כאשר המלווה הוא חברה בע"מ, ניתן לבחון האם הוא "מלווה יחיד שנתן הלוואה שלא דרך עיסוק", ובהתאם לכך האם חלה עליו דרישת הכתב. ההתנהלות במסגרת חברה בע"מ, כאשר הבעלות והשליטה בלעדיות בידי אדם יחיד, והעסקת ההלוואות אינה חלק מהעיסוק העיקרי, לא שוללת בהכרח את תחולת הפטור. * **הבחנה בין חיוב חוזי לחיוב מכוח עשיית עושר ולא במשפט:** פסק הדין מפריד בבירור בין האחריות החוזית (שלא הוכחה כלפי פלונית) לבין האחריות מכוח עשיית עושר ולא במשפט. נקבע כי העברת כספים לחשבונו של צד שלישי, גם אם לצורך תשלום חוב של אחר, עשויה ליצור עילת השבה מכוח עשיית עושר ולא במשפט, במיוחד כאשר הכספים שימשו לרכישת נכס משמעותי עבור אותו צד שלישי. * **אלימות כלכלית והשפעתה על דיני חוזים:** בית המשפט התייחס בכובד ראש לטענות פלונית בדבר אלימות כלכלית מצד בעלה דאז, שי. הוכר כי גם אם יכולת טכנית להתעדכן בפעולות בחשבון הייתה קיימת, לחצים ואיומים כלכליים יכולים להביא לכך שצד לא יוכל או לא ירצה למנוע פעולות בחשבונו, ובכך להשפיע על קיום דרישת גמירת הדעת או ההסכמה. * **נטל ההוכחה בהעדר הזמנת עד רלוונטי:** בית המשפט ציין כי אי-זימונו של שי להעיד, על אף שידעו על קיומו והימצאו, יכול היה להשפיע לרעת התובעת, במיוחד כשעדותו הייתה יכולה להפריך את טענות פלונית בדבר חוסר ידיעתה והסכמתה. * **הבחנה בין שימוש בכספי ההלוואה:** בית המשפט הפעיל קו מחשבה הגיוני ושיטתי להבחין בין הכספים שהועברו לחשבונה של פלונית ושימשו לרכישת הדירה (שעליהם מוטלת חובת השבה מכוח עשיית עושר) לבין הכספים שהועברו לחשבונו של שי ולא הוכח שימושם הספציפי לטובתה של פלונית. * **הקצאת התשלומים והוכחת ההשבה:** הוסבר כיצד נוכה סכום ההשבה בהתאם לגרסת פלונית לגבי מקור הכספים שהושבו, וזאת למרות טענות התובעת. בית המשפט העדיף את גרסתה של פלונית, תוך הסתמכות על אינדיקציות לאמינותה.