ע"פ 38375-06-11

תקציר

שני ערעורים הוגשו על פסק דין של בית משפט השלום בירושלים בנוגע למקרה שבו פקח רשות הטבע והגנים, הנאשם, הואשם בתקיפה הגורמת חבלה של ממש. האירוע התרחש כאשר הנאשם חסם מתלונן שעבר על חמור עם קבוצת גמלים, לכאורה בתוך שמורת טבע. בין השניים התפתח ויכוח, במהלכו תקף הנאשם את המתלוננת. בית משפט קמא הרשיע את הנאשם בתקיפה, אך לא אישר את האישום של גרימת חבלה של ממש, ובסופו של דבר החליט שלא להרשיע את הנאשם בעקבות תסקיר מבחן חיובי לגביו. הן התביעה והן הנאשם ערערו על גזר הדין. התביעה טענה כי טענת ההגנה העצמית של הנאשם אינה מחזיקה מעמד לאור חומר הראיות, וכי ההחלטה שלא להרשיעו הייתה שגויה. ההגנה ביקשה מבית המשפט לזכות את הנאשם לחלוטין, או לחילופין להורות על עונש עבודות שירות בהתאם להמלצת שירות המבחן. בית המשפט לערעורים הסכים עם התביעה בשני הסעיפים. בית המשפט קבע, כי טענת ההגנה העצמית של הנאשם אינה עומדת נוכח חומר הראיות, לרבות עדויות חבריו של הנאשם עצמו, וכי החלטת בית משפט קמא שלא להרשיעו אינה ראויה. בית המשפט לערעורים הרשיע את הנאשם בתקיפה הגורמת חבלה של ממש והטיל עליו עונש של 6 חודשי מאסר על תנאי בנוסף לעבודות שירות ופיצויים שהורה עליהם בית משפט קמא.