תפ"מ 1745-07-22

תקציר

הנתבעת מצווה לפנות את המקום ששכרה מהתובעת. השופטת קיבלה את טענת התובעת כי הנתבעת הפרה את הסכם השכירות בכך שביטלה באופן חד צדדי המחאות לתשלום דמי שכירות ללא הסכמה, ולא שילמה דמי שכירות במספר הזדמנויות. טענות הנתבעת לקיזוז בגין תיקונים והפרות אחרות לכאורה מצד התובעת לא הוכחו, וממילא אינן מצדיקות את מעשיהן. התנהלותם, שכללה גם שימוש חד צדדי ברכוש המשותף, פגעה באמון בין הצדדים והיוותה נתק משמעותי במערכת היחסים. בנוסף, הנתבעת לא הצליחה לקבל רישיון עסק לניהול האולמות במשך מספר שנים, דבר המהווה הפרה של הסכם השכירות. אף שהפרה זו לבדה לא הייתה יכולה להוות עילה מספקת לפינוי, בשילוב עם הפרות אחרות, היא הצדיקה את קבלת התביעה. השופטת הורתה על תקופת פינוי סבירה של 9 חודשים, עד ליום 31.7.2023, בהתחשב באופי העסק ובהיעדר תביעות נזיקין מפורטות מצד הנתבעת. במהלך תקופה זו, על הנתבעת לעמוד בכל התחייבויותיה על פי ההסכם, לרבות תשלומי דמי שכירות במלואם. כמו כן חויב הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט, לרבות 8,500 ₪ בגין שכר טרחת עורך דין ו-669 ₪ בגין שכר טרחת תביעה, כאשר הפרשי ההצמדה והריבית נצברו ממועד פסק הדין ועד לתשלום. השופט ציין כי יש לשקול את הוראות התקנות לעניין שיעור ההוצאה לצורך הליך מקיף שכזה. לשני הצדדים יש זכות לערער על ההחלטה.