רע"א 4899/18

תקציר

הדיון נסוב סביב האפשרות לערער על החלטות ביניים שקיבלה ועדת הערר לפי חוק הנכות. השופט הנדל והשופט שטיין מסכימים כי סעיף 34(א) לחוק הנכות מתייחס להחלטה הסופית של ועדת הערר וכי סעיף זה מהווה הסדר ממצה, כלומר רק על החלטתה הסופית של הוועדה ניתן לערער בזכות בנקודה משפטית. לטענתם, אין אפשרות לערער על החלטות ביניים. לדברי השופט הנדל והשופט שטיין, תכליתו של חוק הנכים, שהיא להבטיח כי ההליכים בפני ועדת הערר יתנהלו במהירות וביעילות, מצדיקה את עמדתם. הם מדגישים כי לוועדה אופי ייחודי וכי לא ניתן לערער על קביעותיה העובדתיות. יתר על כן, הם מציינים כי היעדר אפשרות לקבל החלטות ביניים לא יגרום עוול שכן ניתן לערער על החלטות אלה בערעור על ההחלטה הסופית. השופט סולברג חולק עליו וטוען כי סעיף 34(א) לחוק הנכות אינו משמעו הסדר כולל בדבר דרכי הערעור על כל החלטות ועדת הערר. הוא סבור כי סעיף זה מתייחס רק לערעור על זכות על החלטה סופית של הוועדה ואינו אוסר על האפשרות לערער על החלטות ביניים באמצעות בקשת רשות ערעור לפי סעיף 45(ד) לחוק בתי המשפט המינהליים. השופט סולברג מדגיש כי מאפייניה של ועדת הערר, לרבות מומחיותה ויעילותה, אינם ייחודיים ואינם מעוררים קשיים מיוחדים המצדיקים מניעת תחולתו של סעיף 45(ד) לחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים. לדבריו, האפשרות לערער על החלטות ביניים תורמת למניעת עוול ועולה בקנה אחד עם כוונת המחוקק העומדת מאחורי חוק בתי המשפט לעניינים מנהליים. בסופו של דבר, דעת הרוב של השופט הנדל והשופט שטיין גוברת, ובית המשפט מחליט כי אין אפשרות לקבל החלטות ביניים של ועדת הערר לפי חוק הנכות.