רע"פ 2524/01

תקציר

התיק נסוב סביב ערעור על הרשעתו של יחיד על ידי בית משפט צבאי בעבירה של היעדרות משירות ללא רשות, בהתבסס על חוק השיפוט הצבאי תשט"ו-1955. המערער, עולה שהפך לאזרח ישראלי בגיל 18, גויס לקורס נהיגה במשאית קדם צבאי אך לא הגיע למספר השיעורים הנדרש ולא התייצב למבחני אימות בעברית, ובכך עיכב את גיוסו. בית המשפט הצבאי הרשיע אותו, אך הוא ערער בטענה כי גיוסו אינו חוקי מכיוון שהוא מתרחש מעבר למגבלת השנתיים שלאחר קבלת האזרחות. ערכאת הערעור דחתה את טענתו, בנימוק של "התנהגותו הרעה" והעיכוב המקביל שגרמה, שהאריך את תקופת הגיוס המותרת. לאחר מכן ביקש המערער רשות ערעור על החלטה זו, אשר ניתנה. עם זאת, בית המשפט העליון אישר את פסק דינו של ערכאת הערעור, והסכים כי התנהלותו הבלתי לגיטימית של המערער האריכה את התקופה המותרת לגיוסו. כמו כן, בית המשפט קבע כי אי התייצבותו למבחנים הביאה להארכה כדין של מועד הגיוס, ודחה את הערעור על הרשעתו. אולם, בהתחשב בשחרורו מצה"ל והזמן שחלף מאז הרשעתו הראשונית, ביטל בית המשפט את עונש המאסר. השופט א' והשופט א' ריבלין הסכימו עם פסק הדין.