ת"א 49627-08-20

תקציר

פסק הדין דוחה הן את התביעה העיקרית והן את התביעה שכנגד. התביעה העיקרית, שהוגשה על ידי תובע בעל נכס בטענה כי תוספת לנכס הנתבעים הסמוך היוותה עוולת מטרד, נדחית משום שהתובע לא הוכיח די הצורך את קיומם של מטרדים, אי נוחות או נזקים שנגרמו כתוצאה מהתוספת. התביעה נדחית גם משום שאחד הנתבעים נפטר ולא הוגשה בקשה לתקן את התביעה ולהגישה כנגד מחליפיה המשפטיים של המנוחה, והתובעת לא הביאה ראיות לזכויותיה בנכס, אם כי אין בכך כדי לפסול את תביעתה, בית המשפט מוצא כי יש לה עילה לפי סעיפים 44 ו/או 63 לחוק הנזיקין. גם התביעה שכנגד, בה נטען כי רכושו של התובע פלש לנכסי הנתבעים, נדחית, בעילה של התיישנות. התובע שכנגד לא הצליח להוכיח כי העובדות המהוות את עילת התביעה לא היו ידועות קודם לכן, וזהירות סבירה יכולה הייתה להביא לגילוי הסגת הגבול כבר לפני עשרות שנים בעת הקמת הגדר. עוד מודגש בפסק הדין כי הנתבע המנוח, שבנה את הגדר, היה אחראי לפלישה, ולכן עזבונו אינו יכול להתלונן על כך. כל צד יישא בהוצאותיו.