ע"א 1639/97

תקציר

במקרה דנן, ביקשו המערערים להגדיל את סכום הערבות שהיה עליהם להפקיד להבטחת הוצאותיו של המשיב, אך בסופו של דבר החליט בית המשפט לדחות את בקשתם. הבקשה להגדלת הערבות התבססה על ארבע נקודות מרכזיות: היקפו הכספי הכולל של הערעור, זהות המערערים (ובפרט חברות זרות ללא מידע מפורט), העבודה הרבה הנדרשת להכנת הדיון בערעור והסיכוי קלוש שערעור יצליח, כפי שהיה כנגד פסק דין שניתן לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט. המערערים טענו נגד הגדלת הערבות, בנימוק של חוב נטען של המשיב; עם זאת, חוב זה היה שנוי במחלוקת, לא פתור ותלוי ועומד בהוצאה לפועל, ובכך בוטלה טענתם להפחתה. בית המשפט בחן גורמים שונים ששימשו במקרים דומים כדי לקבוע מתי וכמה להגדיל אג"ח או ערבויות. במקרה זה, למרות שהכיר בהשלכות הכספיות המשמעותיות של המקרה, מצא בית המשפט כי השאלות המשפטיות הכרוכות בכך אינן תואמות את קנה המידה הכספי, שכן מדובר בסכסוך חוזי להשבה ולפיצוי, אשר נדחה על סמך ניתוח מסמכים ונסיבות הקשריות. בית המשפט ציין כי לא נדרשו מאמצי הכנה חריגים לערעור. למרות שהכרה כספית מסוימת עשויה הייתה להיות מוצדקת בשל היקף התיק, היא לא הצדיקה את הגדלת הערבות. בנוסף, הערכאה הנמוכה יותר לא פסקה הוצאות, דבר המשקף דחייה הדדית של תביעות פיצויים, מה שצמצם עוד יותר את הרציונל לגיוס הערבות. בית המשפט הורה למערערים למסור את כתובתם בתוך 14 יום, אך לא מצא בעיות גבייה קיימות לצד הכרח להעריך את סיכויי הצלחת הערעור, שכן הוויכוח נסב בעיקר על סכום הערבות ולא על נחיצותו. בסיכומו של דבר, דחה בית המשפט את הבקשה מבלי להטיל הוצאות, נכון ליום 4.11.97.