ע"א 755/83

תקציר

הערעור הוגש על ידי מתווך מקרקעין שתביעתו לדמי תיווך מהמוכר ורוכש הדירה נדחתה על ידי בית משפט השלום. המתווך טען כי עליו לקבל שכר טרחה מהקונה על סמך התחייבות בכתב לפיה מי שביצע עסקה בנכס שכתובתו נמסרה לו על ידי המתווך, במישרין או בעקיפין, יזכה את המתווך בדמי תיווך. הרוכש ביצע עסקה עם המוכר באמצעות סוכנות נדל"ן אחרת ושילם עמלות לאותה סוכנות. דעת הרוב של השופט אילן והמשנה לנשיא בן דרור קבעה כי הצדדים התקשרו באופן חופשי בחוזה והסעיף המדובר מחייב את הרוכש. עוד קבעה השופטת כי מקור המידע של המתווך אינו עניינו של הלקוח ואין להעניש את המתווך על העתקת כתובות ממודעה בעיתון. מאחר שלא הייתה טענה בכתב ההגנה בנוגע לחוזה המבוסס על חוק החוזים האחידים, קבעה השופטת כי אין מקום לדון בסוגיה זו. השופט אילן הוסיף וקבע כי גם טענת חוסר תום הלב לא הוזכרה בכתב ההגנה ולכן לא ניתן לדון בה, אולם גם אם הייתה מועלית, השופט לא היה מקבל אותה. השופט טלגם, בדעת מיעוט, טען כי הסעיף המדובר אינו הוגן והמתווך פעל בחוסר תום לב. לדברי השופט טלגם, הסעיף נועד להפיל בפח לקוחות לשלם עמלות גם כאשר לא ניתן שירות. בסופו של דבר התקבל הערעור בעניינו של המשיב מס' 2 (הרוכש), והרוכש חויב לשלם למתווך 2% מסכום מחיר רכישת הדירה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הרכישה. הערעור נדחה בעניינו של המשיב מס' 1 (המוכר), והמתווך חויב לשלם לכל אחד מהמשיבים הוצאות ערעור בסך 30,000 ₪.