ת"א 17111-12-15

תקציר

המקרה של כהן נ' מור היא תביעת נזיקין אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע. הנתבע, מור, השמיע מספר אמירות מכפישות כנגד התובע, כהן, במהלך ישיבת מועצת העיר. התבטאויות אלה כללו האשמות על כך שכהן משתייך לארגון פשיעה, שהוא עבריין וגנב. בית המשפט קבע כי אמירות אלה מהוות לשון הרע וכי מור לא סיפק כל הגנה מוצלחת. ראשית, מור טען לחסינות מוחלטת על הדברים שנאמרו במהלך ישיבת המועצה. עם זאת, השופט קבע כי הנסיבות אינן מקנות למור חסינות מוחלטת כנדרש בסעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע. שנית, מור טען כי עומדת לו הגנת "אמת בפרסום" לפי סעיף 14 לחוק. השופט קבע כי אף שהיה עניין ציבורי מסוים בעניין, מור לא הוכיח את אמיתות דבריו, גם כאשר נבחנו במבחן מקל. לבסוף, מור טען להגנת "תום לב" לפי סעיף 15 לחוק. השופט קבע כי דבריו של מור אינם סבירים וכי התנהגותו אינה מעידה על תום לב. במקום זאת, הדברים נועדו לפגוע בכהן, ומור לא נקט צעדים סבירים כדי לברר את אמיתותם. לאחר שקבע כי מור ביצע עוולה אזרחית בגין לשון הרע, פסק בית המשפט לכהן פיצויים בסך 70,000 ₪, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין בסך 8,000 ₪. סכום זה נקבע בהתחשב בחומרת הפגיעה, במעמדו של כהן בציבור ובהתנהלותו שלו בנושא. כהן ניסה לסייע לבעלי עבר פלילי לקדם את עסקיהם מבלי לחקור את קשריהם לכאורה לארגון פשיעה.