המ"ש 366-12-23

תקציר

בית המשפט דחה את בקשתו של אדם להאריך את המועד למשפט על סמך דו"ח מהירות שקיבל עוד בשנת 2016. המבקש טען כי מעולם לא קיבל את הכרטיס, אולם בית המשפט מצא כי שילם את הכרטיס במסגרת הזמן המותרת להגשת בקשה למשפט, ולכן היה עליו לדעת על כך. תשלום זה מהווה חזקת אשמה לפי סעיף 229(ח) לחוק סדר הדין הפלילי. כמו כן, בית המשפט הדגיש את עקרון סופיות הדיונים, וציין כי הארכת מועדים אינה צריכה להיות פרקטיקה שגרתית. השופט קבע כי האינטרס הציבורי בשמירה על טוהר ההליך המשפטי גובר על נסיבותיו האישיות של המבקש, במיוחד בהתחשב באיחור הרב בהגשת הבקשה. ההחלטה התקבלה על סמך החומרים הכתובים שהוגשו ולא התקיים דיון, שכן השופט קבע כי המקרה אינו דורש בירור עובדתי נוסף.