ע"פ 171/86

תקציר

המערער הורשע בקשירת קשר לביצוע פשע ובגרימת חבלה חמורה בכוונה תחילה, ונידון לשנתיים מאסר. הוא ערער הן על ההרשעה והן על חומרת העונש. בית המשפט העליון דחה את הערעור. בית המשפט אישר את קביעתו של בית משפט קמא כי המערער הצטרף לקבוצה שהתכוונה לפגוע בנפגע על רקע סכסוך כספי, וכי נוכחותו בזירת הפשע לא הייתה מקרית אלא חלק מתוכנית פלילית. עבירת קשירת הקשר מושלמת כאשר הקושרים מסכימים לבצע מעשה בלתי חוקי, וכל קושר אחראי למעשי שותפיו. עוד מצא בית המשפט כי המערער יכול היה לצפות באופן סביר את הדקירה, ולפיכך היה אחראי לסיוע וסיוע לעבירה. זאת ועוד, נוכחותו של המערער בזירת הפשע לא הייתה תמימה, שכן הוא זימן את הקורבן לפגוש את מבצע העבירה, ועל כן היה חייב לפי סעיף 26(4) לחוק העונשין. בית המשפט הגיע למסקנה כי ההרשעה וגזר הדין היו ראויים, בהתחשב בנסיבות החמורות של המקרה.