עפ"ת 33736-09-12

תקציר

הנאשמים ערערו על פסק הדין שבו הורשעו בנהיגה בשכרות ובעונש שהוטל עליהם – קנס ו-24 חודשי פסילת רישיון בפועל. הערעור נדחה. השופט קבע כי ממצאי בית המשפט לתעבורה, ששמע את העדויות ובחן את הראיות, היו מוצדקים. בית המשפט לתעבורה העדיף את עדויות השוטרים והנהג שהיה מעורב באירוע על פני עדותו של הנאשם, וקבע כי הנאשם אכן נהג תחת השפעת אלכוהול. מסקנה זו התבססה על עדויות של עדי ראייה על התנהגותו ותסמיני שכרותו של הנאשם, וכן על תוצאות בדיקת מאפיינים. השופט הדגיש כי בעוד שראיות מדעיות הן אחת הדרכים להוכיח נהיגה בשכרות, הן אינן השיטה היחידה, ובמקרה זה די היה בראיות התביעה כדי להוכיח את אשמתו של הנאשם מעבר לספק סביר. השופט גם הסכים עם החלטת בית המשפט לתעבורה שלא להסתמך על החזקה המשפטית של נהיגה בשכרות בהתבסס על סירובו של הנאשם למסור דגימת אוויר נשיפה, שכן הסברו של קצין המשטרה למשמעותו המשפטית של הסירוב היה שגוי. באשר לעונש, השופט קבע כי העונש סביר ותואם מקרים קודמים, ואינו מצדיק התערבות. לפיכך דחה השופט את הערעור, ואישר את גזר הדין והעונש.