בש"א 623/95

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לשתי בקשות שהגיש המשיב בשני תיקים קשורים. הבקשה הראשונה מבקשת לדחות ערעור שהגיש המבקש בשל שתי הפרות לכאורה של כללים פרוצדורליים. ראשית, טוען המבקש כי הערעור הוגש באיחור, שכן הוגש 45 יום לאחר מתן פסק הדין, למעט ימי פגרת הפסח. בית המשפט מצדד במשיב בנקודה זו, ומאשר כי הערעור הוגש בתוך פרק הזמן המותר. שנית, טוענת המבקשת כי המשיב לא עמד במועד האחרון להפקדת ערבות, שהיה למעלה מ-30 יום לאחר מתן ההודעה על קביעת הערבות. בית המשפט מכיר בכך שהיה שיהוי, שהיה מוצדק בחלקו על ידי המשיב, אך לא במידה שנטענה בתחילה על ידי המבקש. בית המשפט מכריע לטובת המשיב, מאריך את המועד להפקדת הערבות ומחייב את המשיב בהוצאות. הבקשה השנייה מבקשת הארכת מועד להגשת ערעור שכנגד, שלטענת המבקש נעדר בשל טעות משרדית. הודעת הערעור נמסרה למשרדו של המבקש אך לא הובאה לידיעת עורך הדין המטפל, שנודע לו על כך רק כעבור חודשים. בית המשפט, בהתייחסו לתקנות הרלוונטיות ולפסיקות קודמות, מצדד במשיב, מקבל את הנימוקים שניתנו ומאריך את המועד להגשת הערעור שכנגד תוך חיוב המבקש בהוצאות. בית המשפט מדגיש, כי ההצדקה הסבירה של המערער שכנגד, יחד עם הערעור התלוי ועומד באותו עניין, מהווה עילה תקפה להארכת המועד. הואיל והוצאותיהם ההדדיות של בעלי הדין מקזזות זו את זו, בית המשפט אינו מוציא צווים נוספים בעניין ההוצאות. החלטה זו היא סופית, ושתי הבקשות נדונות החל מיום 9.4.95.