עת"מ 60042-02-16

תקציר

העותרים ביקשו להשיב את אדמתם המופקעת או לחילופין להשיב להם את זכויותיהם הנוגעות לקרקע. בית המשפט מצא כי החוק היה בצד של המשיבים. הקרקע המדוברת הופקעה לצורך הקמת קריית חינוך, ועבודות הבנייה כבר החלו. אמנם ניתן לבטל הפקעה אם חל שיהוי בלתי סביר במטרתה, אך בית המשפט קבע כי אין זה ראוי לראות בחלקת העותרים בנפרד מהמתחם הגדול יותר. בית המשפט אף סבר כי העתירה מוקדמת מדי לעניין הסעד החלופי, שכן העותרים לא כללו את כל הגורמים הרלוונטיים ולא מיצו את הסעדים המנהליים העומדים לרשותם. השבת הזכויות, הכרוכה בחישוב זכויות העותרים במקרקעין טרם הפקעתה, לא נדונה על ידי העותרים בפני ועדות התכנון הרלוונטיות, חרף הקשר בין ההפקעה לבין תכניות האיחוד והחלוקה. כמו כן, ציין בית המשפט כי הצורך הציבורי בקרקע המופקעת עבור קריית החינוך נותר בעינו. לפיכך נדחתה העתירה, והעותרים חויבו בתשלום שכר טרחת עורך הדין של המשיבים.