ע"ע 751/05

תקציר

בית המשפט קבע כי המועצה האזורית מטה יהודה היא המעסיקה הבלעדית של הרב בן פורת ולא המדינה. בית הדין בחן את מהות תפקידו וטען כי היותו רב המכהן במקום קדוש כמוהו כעובד, למרות מעמדו המיוחד, והיחסים בינו לבין מעסיקו כפופים להסכם, ככל הנראה בלתי כתוב, ולהסכם קיבוצי. המדדים שבהם השתמש בית הדין האזורי כדי לקבוע כי המדינה היא גם מעסיק, כגון מעורבות המדינה במינויים ותקצוב שכר לרבנים, נמצאו כבלתי מספיקים לביסוס יחסי עובד-מעביד, במיוחד לאור הקשר המובהק בין הרב למועצה האזורית. תפקידה של המדינה נתפס כתפקיד של גוף מפקח או מממן. יתר על כן, היעדר חוזה כתוב והליך המינוי החריג צוינו כאי סדרים, אך אין בהם כדי לשלול את קיומם של יחסים חוזיים ברורים בין הרב לבין המועצה. בית המשפט התייחס גם לסוגיית הראיות הנוספות שהגישה המועצה האזורית והחליט שלא לכלול אותה, שכן היא חרגה מהיקף הערר. לבסוף, קבע בית המשפט כי על המועצה לשלם לרב בן פורת פיצוי הלנה מופחת בגין תקופה של שלושה חודשים שבה שולל שכרו, שכן הפסקת התשלום אינה חוקית. ערעור המדינה התקבל אפוא, והמועצה הוכרה כמעסיק יחיד. ערעור המועצה נדחה, והיא חויבה לשלם הוצאות ואגרות בסך 15,000 ₪ בגין כל ההליכים.