בד"מ 22/14

תקציר

ועדת המשמעת המחוזית של לשכת עורכי הדין הרשיעה שני עורכי דין, אפרת אסף ויונתן אסף, בעבירות אתיקה. הוועדה מצאה כי אסף ואסף הקליטו בחשאי דיון בוררות בנוגע לשכר הטרחה המגיע לעורך דין אחר, מרדכי מינצר, ולבנו, גם הוא עורך דין, אסף מינצר. ההקלטה נעשתה ללא ידיעתם של מינצר ובנו, שנכחו בדיון, בניגוד לתקנה 22(א) לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), האוסרת על עורכי דין להקליט שיחות עם עורכי דין אחרים ללא ידיעתם. הוועדה הרשיעה גם את יונתן אסף בכך שלא פעל כראוי כעורך דין, לפי סעיף 61(3) לחוק לשכת עורכי הדין, בכך שלא עצר את ההקלטה ולא יידע את מינצר עליה. בהחלטתה דחתה הוועדה את טענות הנתבעים כי ההקלטה נעשתה בתום לב, כי לא הוסתרה וכי היא התקיימה במהלך דיון בוררות בדין תורה, שאינו מכיר באיסור הקלטה. הוועדה הדגישה כי כלל 22(א) חל באופן חד-משמעי על הקלטות שנעשו ללא ידיעת המוקלט, וכי נסיבות המקרה – דיון בוררות בעניין שכר טרחת עורכי דין עמיתים – אינן מצדיקות חריגה מהכלל. הוועדה הדגישה גם את החשיבות של שמירה על יחסי אמון וידידות בין עורכי הדין, שהקלטת שיחה ללא הסכמה פוגעת בהם. לשני הנאשמים עבר משמעתי נקי והם הביעו חרטה. בהתחשב בכך, כמו גם בנסיבות המקרה, הציעה הוועדה להטיל עונש בקצה התחתון של הקשת, והציעה אזהרה לכל נאשם. ההחלטה התקבלה לאחר שני דיונים, במהלכם העידו מספר עדים, ולאחר בחינת סיכומי הנתבעים וטיעוניהם.