ת"א 18668-12-13

תקציר

התובעים השקיעו בפרויקט מלונאי בקוסמוי שבתאילנד שיזמו הנתבעים. התובעים טענו כי הנתבעים הפרו את חוק ניירות ערך בכך שהציעו ניירות ערך לציבור מבלי לפרסם תשקיף מותר על פי דין, ובכך הובילו להצגת מידע חלקי. הנתבעים טענו כי יש לדחות את התביעה בשל סעיף סמכות שיפוט זרה בהסכמים, הקובע את בתי המשפט התאילנדים ואת הדין התאילנדי. עם זאת, בית המשפט קבע כי לא ניתן לעקוף חוקי מגן כמו חוק ניירות ערך הישראלי באמצעות סעיפים כאלה, וגם לא להתנות אותם. בית המשפט דן גם בטענת אי החוקיות, וטען כי אם יתקבלו טענות התובעים, ההסכמים יהיו בלתי חוקיים בשל היעדר תשקיף. בית המשפט הגיע למסקנה כי לא ניתן להפריד את תניית השיפוט מההסכם העיקרי וכי יש להחיל את הדין הישראלי על מנת לבחון האם נדרש תשקיף. בנוסף, בית המשפט מצא כי לא ניתן להכריע בטענת ההתיישנות בשלב זה, שכן מדובר במחלוקות עובדתיות. לפיכך, נדחתה בקשת הנתבעים לסילוק על הסף, והם חויבו לכסות במשותף את הוצאות התובעים בסך 7,500 ₪.