ה"פ 30563-04-16

תקציר

פסק הדין נסוב סביב מחלוקת בין מבקשים שרכשו חלקות קרקע במושב לבין האגודה השיתופית של המושב (המשיב) בנוגע לזכותם של המבקשים להקצות להם את הקרקע לצורך הקמת עיזבונות. פסק דין קודם פסק לטובת זכותם של המבקשים להפוך לבעלי קרקע, אך המשיב סירב להכיר בזכות זו ולא נקט בפעולות הנדרשות. המבקשים ביקשו צו מניעה שיחייב את המשיב להפנות את עניינם לרשות מקרקעי ישראל (רמ"י) להקצאת קרקעות. המשיב טען כי פסק הדין הקודם היה שגוי וערער לבית המשפט העליון, וסבר כי הוא אינו מחויב לנקוט פעולה כלשהי מאחר שפסק הדין היה הצהרתי ונעדר הוראות אופרטיביות. עם זאת, בית המשפט דחה את טענות המשיב. נפסק כי על המשיב, הפועל בתום לב, לכבד וליישם את פסק הדין הקודם, גם אם היה הצהרתי באופיו. בית המשפט הדגיש כי נקבעה זכותם של המבקשים להקצאת מקרקעין וכי סירובו של המשיב לסייע בהליך אינו מוצדק. זאת ועוד, נדחתה טענת המשיב כי היה על המבקשים לשתף את רמ"י ואת הסוכנות היהודית בהליך הקודם, שכן גופים אלה לא היו צדדים מהותיים לסכסוך. השופט גם דחה את הטענה כי היה על המבקשים לבקש סעד אופרטיבי בתובענה הקודמת, בקובעו כי לא יהיה זה צודק לאפשר למשיב לחמוק מיישום בשל הבחירה בסעד הצהרתי. לפיכך, קיבל בית המשפט את התביעה והוציא צו מניעה המורה למשיבה לנקוט בכל הפעולות הדרושות להקצאת המקרקעין של המבקשים, לרבות הפנייתם לרמ"י. צו זה היה אמור להתבצע עד למועד שנקבע, ונאסר על המשיב לנקוט בכל פעולה העלולה לפגוע בזכויות המבקשים. בנוסף, חויב המשיב בכיסוי הוצאותיהם המשפטיות של המבקשים.