ה"פ 12936-07-18

תקציר

התובע, שהיה במצוקה כלכלית, הקצה לנתבע את זכותו לפסק דין חלקי כנגד חייב תמורת תשלום חד פעמי. התובעת טענה כי יש לבטל את ההמחאה מחמת עושק, כהגדרתו בסעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי). בית המשפט בחן את הראיות והטיעונים שהציגו הצדדים והגיע למסקנה כי יש לדחות את התביעה. לדברי השופטת, התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו בדבר קיומם של מצוקה וניצול, שהם יסודות מהותיים של עושק. עדותו של התובע לא הייתה מבוססת דיה, ולא הובאה כל ראיה לחומרת מצוקתו הכלכלית או לחוסר הסבירות של תנאי ההמחאה. זאת ועוד, התובעת לא ביקשה לבטל את ההקצאה תוך זמן סביר לאחר חתימתה, כנדרש בחוק. ראיות הנתבעת תמכו בגרסתה לאירועים והראו כי העסקה הייתה בחירה סבירה בהשקעה, תוך חלוקת סיכוי וסיכון. למרות שבית המשפט מצא כמה תחומים אפורים אתיים בהתנהלותו של עורך דינה לשעבר של התובעת, שייצג הן את התובעת והן את בעלה של הנתבעת, אין בכך כדי להצדיק את ביטול ההקצאה. המחאת זכויות כתוצאה מפסק דין היא פרקטיקה מקובלת ואינה בלתי חוקית או מנוגדת לתקנת הציבור. ככלל, החלטת התובע להמחות את הזכויות הייתה מושכלת ולא תוצאה של עושק; לפיכך, נדחתה תביעת הביטול, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו המשפטיות.