פש"ר 14446-02-13

תקציר

פסק הדין דן בסיווגם ובמעמדם של קנסות לטובת המדינה בהליכי פשיטת רגל. הוא מפנה למספר פסקי דין קודמים, ומדגיש כי קנסות נחשבים לחובות ברי תביעה בהליכי פשיטת רגל. למרות שלא ניתן לשחרר חייבים מחובות אלה בעת ההפטר, תשלום קנסות כאלה אסור במהלך הליך פשיטת הרגל כדי להימנע מהעדפת נושים ספציפיים. הדבר עולה בקנה אחד עם החלטת בית המשפט העליון בפסק דין שטיין ופסקי הדין שבאו בעקבותיו. פסק הדין מתייחס באופן ספציפי לקנסות חניה המוטלים על ידי הרשויות המקומיות, וקובע כי קנסות אלה חוקיים ולא ניתן לפטור אותם במהלך הליכי פשיטת רגל. חובות שנוצרו לפני הליכי פשיטת רגל מסווגים כחובות הניתנים לתביעה, ואילו חובות שנוצרו לאחר צו כינוס הנכסים אינם נחשבים לתביעה. לפיכך, נושים, לרבות רשויות מקומיות, אינם יכולים לגבות חובות אלה בזמן שהחייב מצוי בהליכי פשיטת רגל, שכן נכסיהם מוקנים לנאמן. בית המשפט דוחה גם את הטענה כי אין לו סמכות לדון בתיק, נוכח הוראות פקודת פשיטת הרגל. לבסוף, מקבל השופט את עמדת המנהל המיוחד כי אין לדון בשלב זה בסוגיית תום הלב ביצירת קנסות חניה ופוסק לטובת החייב, ומונע מהעירייה לגבות את הקנסות עד לסיום הליכי פשיטת הרגל.